תגיות: בני סכנין, ליגת העל ווינר, מאוויס צ'יבוטה
אם לא שמעתם את השם מאוויס צ'יבוטה לאחרונה, זה לא במקרה. מאז הושאל לבני סכנין בינואר האחרון, הספיק הקיצוני לשחק 150 דקות בלבד בליגה, והמשיך את הירידה בשנים האחרונות אחרי שמיעט לשחק באקרון מהליגה הרוסית וירד ליגה עם הפועל תל אביב. כעת, בגיל 29, הוא עדיין מאמין שיש לו מה לתרום בליגת העל ומקווה לחזור ולהיות השחקן שייעדו לו עתיד גדול ונמכר ב-2019 לאלופת בולגריה לודוגורץ ב-800 אלף יורו.
למרות שהוא עבר לא מעט בכדורגל, צ'יבוטה מספר לתומר לוי בראיון בלעדי בפודקאסט של ערוץ הספורט, כי העונה האחרונה היתה הקשה ביותר בקריירה שלו. צ'יבוטה לא רצה לדבר הרבה על סכנין, אבל מה שהוא אמר הבהיר מה עבר עליו בחודשים הספורים בהם היה שייך לקבוצה. מה אתה אומר ההחלטה ללכת לסכנין?"זו הייתה טעות. מה קרה מקצועית? אני לא יודע. לא יודע. זה לא היה מקצועי, זה בטוח, אני בטוח ב-100%. שיחות עם מנחם קורצקי? מעדיף לא לדבר על זה. זה פגע בי. אחרי כל מה שעשיתי כל השנים האלה, כאילו לקחתי בקבוק ופתחתי... לשפוך הכל זה לוקח שנייה. לא רק מקצועי, גם נפשי. הייתי בדיכאון. לא הייתי צריך להגיע לשם בכלל. מהכבוד שלי לסלובו ולבירם, אמרתי שאני בא. עשיתי הכל כדי לחזור, אבל זהו... מעדיף לא לדבר. המטרה שלי זה להתרכז ולחזור להיות מאוויס שכולם מכירים בשנה הקרובה, לא משנה איפה שאני אהיה. לתת הכל ליהנות, לשמח אנשים".
"הייתי בדיכאון כשהייתי מסיים את האימון, נכנס לחדר וסוגר את כל החלונות. עד למחרת בבוקר נשאר שם וקם בבוקר הולך שוב לאימון. זה לא אני, אני בן אדם שמח. משחק עם הילדות, זה לא קרה. זו הייתה תקופה של חודש וחצי, אבל אמרתי שאני לא אתן לאנשים קטנים להרוס אותי. לקחתי את עצמי בידיים, ואחרי המון שיחות עם אשתי והילדות שלי, הן עשו הכל לעזור לי לצאת מהמצב הזה. זו הייתה התקופה הכי קשה בחיים בשלי. בחיים לא הייתי בדיכאון, לא ידעתי מה זה בכלל, למדתי את המילה עכשיו. אני איש שמח. אני תמיד אחד שאוהבים שאני נמצא בחדר, וזה לא מה שהיה. אם אתחיל להיכנס לדברים שהיו שם.... היו אימונים שהרגשתי שאני לא רצוי, שזה לא המקום שלי. לא היה מעניין אותם אם הייתי בא או לא בא לאימונים".מה הוביל לפיצוץ"יום אחד היה משחק מול בית"ר... תרגלו אותי בהרכב, הגעתי הביתה להתארגן למשחק, ואז פתאום אני רואה שאני לא בסגל. שחקנים שואלים אותי מה קרה. למחרת אני בא למשחק, אני צריך לכבד את החברים שלי. אחד השחקנים קיבל אדום ואני יורד לחדר ההלבשה לעודד אותו קצת. חזרתי לראות את המשחק ואז במחצית נכנסתי לחדר ההלבשה לראות את כולם, ואז אבו יונס קם ותוקף אותי 'מה אתה עושה פה? צא מפה' בצעקות. אני שואל את עצמי 'מה עשיתי לבן אדם הזה? מה קרה?' אנשים שלו באו להוציא אותי משם. מה עשיתי? הם החליטו לא לתת לי לשחק, הם החליטו לשים אותי באימונים מגן, בלם, אז מה אני עשיתי? אחרי זה התקשרו אליי ואמרו לי לא להגיע לאימון ויש לי ועדת משמעת"."אמרו לי שלא רציתי לשחק. מי לא ירצה לשחק נגד בית"ר ברבע גמר הגביע? אני גדלתי במכבי ת"א והייתי מחכה למשחקים כאלה. חשבתי אולי הבעיה היא הכסף. אמרתי שיראו לי בצילום של האימון איפה רואים שלא רציתי לשחק, ואז שיתנו לי קנס כמה שרוצים. שם התחלתי להיכנס לדיכאון. אני רק רוצה שקט, שילמתי את הקנס וחזרתי הביתה. בחיים לא שמעתי צעקה כזאת מבעל בית של קבוצה בה שיחקתי. את אברמוב אני רואה ברחוב ואנחנו מתחבקים כאילו אנחנו חברים. יענקל'ה נתן לי הכל כשאני מגיע למשחקים. בחיים לא הייתי במקום ששונאים אותי כמו ששנאו אותי בסכנין. מה שקרה לי שם, בחיים לא קרה לי בכדורגל. לא ראיתי כדורגל בטלוויזיה, הכל היה שחור".