Free cookie consent management tool by TermsFeed

מיכאל אוחנה: "אז הייתי יכול להיות שחקן ענק. נו ו..."

נקודת השפל והחלום שנותר להגשים: צפו בראיון סיום העונה עם מיכאל אוחנה

רותם פלדברג
רותם פלדברג   27.06.25 - 10:45
Getting your Trinity Audio player ready...
בגיל 29, מיכאל אוחנה מגלה את עצמו מחדש. מי שסומן כאחד הכישרונות הגדולים ביותר שצמחו בכדורגל הישראלי לא הצליח לממש את הפוטנציאל הטמון בו, הרבה בגלל פציעות שעבר, אבל עדיין מרגיש סיפוק במקום בו הוא נמצא בקריירה אחרי עונה בה היה אחד הגורמים המשמעותיים בהישארות של הפועל טבריה בליגה. כעת הוא מגיע לעוד קיץ של החלטות בתקווה שיוכל להראות חלק מהכדורגל שהביא אותו עד למצב בו ליברפול התעניינה בו. 

"למרות מה שעברתי, ובזכות מה שעברתי, אני היום בנאדם הרבה יותר שמח", הוא מספר בראיון לערוץ הספורט, "אני לומד להעריך את זה שאני משחק כדורגל ושאני חלק מקבוצה שבאה כל בוקר ויש לה מטרה. אנחנו בסופו של דבר מתפרנסים ועוסקים במה שאנחנו אוהבים וחצי מילדי המדינה או העולם היו מתחלפים איתנו. אז זה שיש יעדים או פתאום נפילות בדרך... אסור לך לשכוח את החלום שלך בתור ילד להיות שחקן כדורגל. אני לא חלמתי להיות מיליונר, חלמתי לשחק כדורגל וברוך השם אני מגשים את החלום הזה, אז אני מסתכל על זה בצורה הזאת שאני מודה ושמח בחלקי".

"היו לי תקופות שלא הייתי קרוב ללכת בלי קביים, או לא הייתי יכול לרדת במדרגות, אז היום אתה משחק כדורגל... אז אתה לא פותח בהרכב... זה יגיע, אבל אסור לי לזלזל בכל הטוב הזה", ממשיך אוחנה, "אני לא רוצה להיות אחד שפספס את הטוב שיש עליו, אני לא רוצה להיות איזה שהוא כפוי טובה במרכאות שלא רואה את כל הטוב שיש סביבו ויש המון. אז הייתי יכול להיות שחקן כדורגל ענק. נו ו...? היום אני אדם יותר טוב, חבר יותר טוב, בן יותר טוב, אח יותר טוב, חבר לקבוצה יותר טוב. אין לי סיכוי להגיע לתובנה הזו בלי הדרך שעברתי".

‏"זה נכון שהזמן תמיד מתקדם וזז, אבל אני גם לא מכניס את עצמי לשום לחץ ואני לא מחייב את עצמי להצליח. הדבר היחיד שאולי אני מחייב את עצמי זה להיות שמח בדרך שלי. גם אם זה לא יקרה עכשיו... אני לא אהיה ערן זהבי הבא, אבל זה לא אומר שאני לא יכול להיות בשלי. פעם הייתי מסתכל על זה ככה וזה הביא אותי למקומות לא בריאים ולא טובים. אני עושה את זה ממקום טוב, לא מפחד לא להצליח, אלא מאהבה מרצון להצליח".

אוחנה הגיע לבית חם בטבריה, והוא מלא תודה למועדון על העונה הזו: "טבריה עשתה משהו שהיא לא עשתה בהיסטוריה שלה לפי מה שהבנתי. האוהדים והתושבים של העיר קיבלו אותי בצורה... מעל מה שדמיינתי. לא ציפיתי שככה היה יאהבו אותי, לא ציפיתי לקבל כזאת הערכה מהיום הראשון. התאהבתי בעיר הזאת. יש פה קסם, יש פה פשטות, יש פה אמת, יש פה דברים שנדיר למצוא אותם בעידן של היום".

למרות שהוא לא מסתכל יותר מדי קדימה, לאוחנה יש עדיין חלום אחד גדול: "‏לחזור לנבחרת ישראל. אנשים שמכירים אותי יודעים שאני מאוד אוהב את המדינה, מאוד ציוני, אוהב את המדינה ואם אני אוכל לעזור לה ולייצג אותה, זו זכות גדולה".