שונה ממה שהתרגלנו: הפועל ת"א החדשה

לראשונה אחרי שנים, בטח אחרי הירידה הקודמת, במתחם חודורוב אין ממה להיבהל - או לפחד. המטרה המרכזית לעונת 2025/26: לעבוד, וללמוד איך מתקדמים. טור דעה אופטימי

יניב פרנקו
יניב פרנקו   23.08.25 - 06:17
Getting your Trinity Audio player ready...

מעבר לכביש, יש מסיבה. מכבי שוב עושה קיץ מרשים, אחרי אליפות, עוד שלב בתים, מכירות שחקנים בסכומים לא הגיוניים, החתמות טובות, מדים יפים וחוויית אוהד מרשימה.

בכל קיץ אחר, הייתי נותן למפלצת הקנאה לדבר חזק, תוהה מתי תוכל הפועל תל אביב לחזור למשחק, אבל בקיץ הזה, זה פחות משפיע עליי. בקיץ הזה, אחרי שנים ארוכות יש לי תקווה, ביני לבין עצמי אני תוהה – תקווה למה?



מבחינה ספורטיבית, אנחנו עולה חדשה, סגל שעשה עונה טובה בלאומית וקיבל תבוסה קשה בחצי גמר הגביע. במציאות הזו, שהפערים הספורטיביים גדולים מאוד, רציתי קצב החתמות גבוה יותר וקיבלתי בהבנה מלחמה וכיוצ"ב, אבל גם לאט לאט הבנתי משהו אחר.

לפני שנה וחצי יצאתי שבור ממשחק הירידה נגד אשדוד, מצד אחד לא האמנתי שאני רואה כזו כמות קהל, מצד אחר לא האמנתי שזה באמת קרה, שירדנו ליגה, שהנס בדקה האחרונה לא הגיע, שהתקווה כבר לא גרה יותר. וכן, היתה לי גישה מסוימת למה שקורה במועדון, אז ידעתי שיש משא ומתן לרכישת הקבוצה. וזה גם לא היה סוד גדול, אבל הייתי מה שנקרא "מקורב", כך שהרגשתי חצי מיוחד ובעיקר חששתי שהירידה תטרפד הכל.

חיכיתי להודעה שזה נגמר, פוצץ, נדחה. חיכיתי לקיץ של דיכאון, של מכירת נכסים ומשבר כלכלי, אבל זה לא קרה. אדמונד ספרא לא ויתר, במקומות שהיה "בסדר" לוותר, קבוצה מלאה בבעיות שרק עכשיו ירדה ליגה, ולמרות זאת - השלים את המו"מ, פתר סוגיות ליבה מרכזיות והתחלנו בליגה הלאומית,. רחוקים מהמסיבה, שקועים בקרבות נגד כפר שלם, בזמן שבליגת העל יש אווירה טובה ומשחקים גדולים. הפועל חשובה לליגה אבל דווקא בשנה שלא היינו פתאום הייתה צמרת אחרת ממה שהתרגלנו, הרייטינג לא נפגע, דומה שלא חסרנו יותר מדי.

ולאט לאט הדברים בהפועל התחילו להסתדר, פתאום האינדיקציות שזה לא הסרט של הבעלים הקודמים ואלה שלפניהם ואלה שלפניהם, פתאום זה התחיל להרגיש אחרת - המדיה החברתית, כמויות הקהל, התחושה הטובה. בינואר התחילו בגדולות לדבר על סתיו טוריאל, חשבתי שזה בסוף יילך לשם, אולי נקבל טרייד, אולי קצת כסף, אבל זה לא היה המצב. במקום זה הגיע חיזוק, הדברים המשיכו להסתדר, סתיו נשאר, ובטח לא הלך כי צריך לשלם חשבונות ישנים.

אם הוא האמין, אז בטח שאני צריך. אדמונד ספרא (הפועל תל אביב)
אם הוא האמין, אז בטח שאני צריך. אדמונד ספרא (הפועל תל אביב)
נחזור רגע לאותה מסיבה מעבר לכביש, שנותר רק לקנא לה, אבל אני זוכר את השנים הראשונות של גולדהאר בישראל, כמה שנים לקח לו לנצח דרבי, לזכות בתואר, לייצב מערכת. למי שרוצה לבדוק - שלוש שנים לנצח דרבי, לא מעט זמן, היום זה נשמע מדע בדיוני אבל אז זו היתה המציאות.

לאלונה ברקת לקח שנתיים לחזור לליגת העל, עוד כמה שנים להתבסס בתחתית, תבוסה קשה בגמר הגביע, שנים רעות, אבל הן נגמרו ואז באו השנים טובות. רוצה לומר, קרה למיטש, קרה לאלונה, וקרה לרבים אחרים. ספורט הוא דבר מוזר, מצד אחד עקרונות הניהול הבסיסיים תקפים בו, מצד שני זו ממלכת אי הודאות.

בחגיגת ההעפלה לליגת העל שאלתי את עצמי: מה היעדים לשנה הקרובה? אנחנו חוזרים לליגה שבה יש מועדונים חזקים מאוד, זאת לא הליגה שעזבנו, וכשאני אומר עזבנו אני לא מתכוון למאי 2024, אני מתכוון שעזבנו לפני שנים רבות. פעם כעסתי שהוציאו אותנו ממועדון הגדולות, אבל למעשה, הוצאנו את עצמנו, הפכנו ללא תחרותיים, לקבוצת פיתוח, לקרקס.

מה יקרה אם נפסיד בדרבי? אם נפתח רע את העונה, אם נתבזה? חששתי ואז הבנתי, הפנמתי: אז מה? מה יקרה שלא קרה עד היום? ובכן, הפעם, ליד מפלצת הקנאה, יושבת לה פיית התקווה.

אם הבעלות החדשה ידעה להגיד לי, כאוהד, בנקודת השפל הגדולה של ירידת ליגה, שהיא רואה רחוק יותר מהמיידי, שיש לה חזון, שהיא רואה מה שיש מתחת לאבק, שהיא רואה את הפוטנציאל, את כמויות האנשים שהולכים אחרי המועדון הזה, שהלכו אחריו כשהיה הכי גרוע בנאמנות גדולה, אם היא רואה את מחלקת הנוער, את האיצטדיון, את המסורת, אם היא רואה שממש מתחת לחורבה המאובקת שנראית כלפיי חוץ מסתתר משהו מיוחד - אז אם אנשים מבחוץ רואים, אני חייב לראות.

אין לי מה לפחד מכלום השנה הזו, אין לי מה להציב יעדים, זו השנה השנייה שלי עם הבעלות החדשה, ואני רק רוצה לתת לה לעבוד, כי אני מבין, למרות הטראומות מהעבר, שזה לא הסרט שאני חושב שאני מכיר.

אולי נצליח מהר, אולי זה ייקח זמן, אולי אפילו מלא זמן, אולי זה גם לא יצליח, אולי השחקנים שהגיעו בקיץ יחדרו עמוק ללב, אולי יידרשו עוד חלונות נוספים לבנות, אולי הצעירים באמת ממש טובים, אולי מחלק ניאלץ להיפרד, אין לי דרך לדעת, לתרחש, יש לי רק תקווה והיא גדולה יותר ממה שהיה בעבר.
גם לה, לקח כמה שנים טובות להתאקלם. ברקת (צילום: אלן שיבר)
גם לה, לקח כמה שנים טובות להתאקלם. ברקת (צילום: אלן שיבר)

אני בחור אופטימי, חשבתי גם בעבר שזה יקרה עם אחרים, טעיתי גם בעבר, אבל הקיץ הזה שבוע אחר שבוע, מראה משהו אחר, לא בדיבורים, במעשים, לא רק במעשים שכן נעשו, גם במעשים שלא נעשו - לא כל שחקן פנוי בשוק הגיע בחוזה לכמה שנים, לא כל מו"מ ישר הודלף. יש שקט בהפועל, שקט טוב כזה, שקט שעובדים, שקט שרעבים.

יש אנשים לידי ביציע שאומרים: תביא כמה החתמות טובות, תראה איך שוברים שיאי מנויים. תעשה גלקטיקוס, תתאבד על זה ועל ההוא. אבל הנה, הקהל מגיע, קצב קניית המנויים לא נגזר מוולקאמים (והאמת שהיו כמה וולקאמים בקיץ הזה ששפשפתי את העיניים) הוא נגזר מציפייה, ותקווה לתהליך בריא ושיא המנויים, נשבר מזמן.

המילה תהליך היא מילה שעברה הזניה קשה בתקשורת הספורט, אז אני אחפש מונח אחר, אבל יש ציפייה שנלמד, שניקח את הדברים שעובדים לאחרים וניישם בהפועל. שנפסיק למכור כל כישרון, שנפסיק לעבוד בשליפות, שנפסיק לספר לעצמנו סיפורים.

לא שמעתי ולא ראיתי ראיון אחד עם הבעלות החדשה, לא שמעתי גם את ההנהלה יותר מדי, היא לא מדברת, היא עובדת. אני לגמרי בעד. התמכרתי לאפליקציה, לאדמוני ולפושים שמגיעים מהמתחם הסגור.

תעבדו חברים, תיידעו אותי שיש מה לעדכן. אין לי צורך לשמוע מה קורה בחדרי חדרים, אם החלטתם לשבות, אני גאה בכם, החלטתם שלא, תסגרו בשקט, אני לא רוצה לשמוע את התהליך, אני לא רוצה לדעת איך עושים נקניקיות. כלומר, ייקח לי שנים להיגמל מהצורך הזה, אבל אני מבין שזה בריא עבורי, עבורינו.

עברנו שנים קשות, עברנו ירידות ליגה, משברים כלכליים, משברי אמון, תבוסות נוראיות, עברנו באמת, איך אומרים, ברוך השם. אבל עכשיו יש לנו אתגר חדש, להיות חלק מתהליך הבראה, אמיתי, בלי קיצורי דרך, אבל כן עם בעלות טובה והנהלה רעבה, וסגל מוכשר וקהל שרוצה להצליח.

ניסינו הרבה דברים, שווה לנסות גם את הדבר הזה.

אז בהצלחה לכולנו, עונה חדשה, תקווה חדשה.

נ.ב

אם פרימור וברדה ובוקסה במקרה קוראים את זה, אז בגדול לדעתי חייבים קומבו מגן ימני זר, קשר 10 עם קליעה וחלוץ עם משחק פוסט אפ. אה, תקשיבו לי, נשחק במערך 5311 דינמי-היברידי-נושם עם רוטציה הונגרית. אני אומר לכם, תקשיבו לפרק הבא בפודקאסט, אני ארחיב שם מסודר, סומך עליכם מה זה קשור, רק חשוב קשר עם קליעה (לפחות 40 אחוז לשלוש), יש לי חבר טוב שמבין.

סליחה, הגזמתי, ייקח לי זמן להיגמל אה?

בסדר, לא לכעוס, אני חוזר לפנטזי. לא שם שחקנים מהפועל, לא בגלל האיכות, בגלל הנאחס, יש דברים שלא משנים.

הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א.