נולדו מחדש: האמירה של מכבי חיפה והפועל תל אביב

דבר אחד ברור: אין תרופה טובה יותר מכדור ברשת ואין משכך כאבים מוצלח יותר מ-3 נקודות. האדומים והירוקים, שהגיעו עם עיזים על הכתפיים, סימלו תהליכים מקבילים עם תוצאה דומה: שתיהן שוב איתנו. וגם: המאמן והתדמית, השחקנים הרותחים והמפסידה הגדולה. סיכום השבת

אבישי סלע   24.08.25 - 11:46

תגיות: הפועל חיפה, הפועל תל אביב, ליגת העל ווינר, מכבי חיפה

Getting your Trinity Audio player ready...

1. פלורס. כנראה שאין בעולם דבר שקשה לשנות יותר מתדמית. בטח בכדורגל שלנו. זה נכתב לא פעם בטורים שלי, על הדרך שבה הכדורגל הישראלי אוהב לסגור סטיגמה מסוימת על אדם כלשהו (בין אם יהיה זה מאמן או שחקן), ומהרגע שהנראטיב נכתב - אולי אפשרי לשנות אותו, אבל אתה נזקק למאמץ רב.

ודבר כזה קרה למאמן החדש של מכבי חיפה, דייגו פלורס. פלורס מראש נכנס לג'וב שקשה לצאת ממנו טוב - הוא מגיע למועדון במצב משברי, אחרי עונה שבה הקבוצה התפרקה לא פעם על הדשא והצוות המקצועי שלה התפרק. כמו כן, הוא נכנס - בעיניים פקוחות אמנם - לסיטואציה לא קלה בתוך הסגל, שבקיץ אחד איבד משקל סגולי עצום - עם העזיבות של דיא סבע, דין דוד וליאור רפאלוב. וזה עוד בלי לדבר על המתח בין הקהל לבין המועדון, שהגיע לשיא הקיץ. בקיצור, פלורס נכנס לאיזור אסון וכנראה שבסתר ליבו הוא יודע שהסיכויים שלו לצאת ממנו טוב - לא גבוהים.

כי לפלורס יש בעצם אתגר כפול - הוא לא רק צריך להתמודד על הדשא מול קבוצות יריבות, הוא גם צריך להתמודד מול מערכת שלמה שסובבת את מכבי חיפה ומראש לא נתנה בו אמון אמיתי. הוא נכנס לתוך מסלול, כמעט ידוע מראש, של הפיכתו למעין "זר מוזר" - מאמן נטול הקשר שהגיע לארץ, לא ידע איך לעשות את העבודה שלו ובסופו של דבר התחלף. מכבי חיפה ידעה לא מעט כאלה בשנים האחרונות - ממולנסטיין ועד פרד רוטן. זאת המשבצת שבה הוא נמצא, וכמאמר השיר - לך תצא מזה עכשיו.

ואולי בגלל זה, היה משהו כל כך מרשים בניצחון של מכבי חיפה אמש. לא רק כי הכדורגל היה משוחרר, כיפי ורחוק מאוד ממה שראינו העונה מחיפה בכל מיני מסגרות; אלא גם כי זה הניסיון של פלורס לשנות את הסטיגמה שנוצרה סביבו. וכן, גם הוא לומד את הסיטואציה - הוא נכנס למועדון חדש, במדינה שהוא לא מכיר, במצב שהוא בעייתי הרבה יותר ממנו. נדמה לי שבהופעה של מכבי חיפה אמש (גם אם זו רק בני ריינה), הוא הצליח להוכיח סופית - שמנדיונדו, שם הקוד לברווז צולע שהולך במחזור שני, הוא לא. עכשיו נשאר רק לראות מה הוא כן.

דייגו פלורס. הרוויח עוד זמן חסד, בזכות (מאור אלקסלסי)

2. הפועל ת"א. אין קלישאה שנאמרת לקבוצה שנאבקת בתחתית כמו צמד המילים "תחזרו מחוזקים". מה כבר יקרה? אומר לך האומר, מול חומת החרדות שלך. תרדו ליגה שנה אחת, תבריאו את עצמכם ותחזרו לליגת העל טובים יותר. משל הלאומית היא בית הבראה, ולא ביצה טובענית שעלולה לדרדר את המועדון עוד יותר למטה - תשאלו את בני יהודה, שירדה ב-2021 ועד היום לא מצליחה לחזור. אבל אז, מגיעה הפועל תל אביב ומפיחה בקלישאה הישנה והדי מאוסה הזאת רוח חיים.

הפועל תל אביב היא התגשמות ה"תחזרו מחוזקים" - היא החלום של כל מועדון שיורד ליגה. רכישת הקבוצה ע"י אדמונד ספרא אמנם לא קשורה ישירות לעובדה שהפועל ת"א שיחקה בלאומית, אבל היא בהחלט עשתה את העבודה של ההנהלה שם קלה יותר. היא היתה יכולה, בתנאים יחסית שקטים, לעשות טעויות וללמוד מהן, להביא שחקנים לא טובים ואחר כך לתקן - ולבנות במשך שנה את מה שראינו אתמול בבלומפילד. את הפועל תל אביב הטובה ביותר, ובעיקר הבריאה ביותר, שראינו מזה שנים ארוכות - אולי מאז עונת הדאבל ההיא.

הסמל המובהק היה הקהל - 17 אלף איש היו אתמול בבלומפילד, למשחק של עולה חדשה מליגת המשנה, בסגל רצוף שחקנים צעירים בלי הרבה ניסיון בליגה הבכירה - ובכל זאת, היה שם משהו חזק יותר מסכום חלקיו. ניהולית, מקצועית, וגם על הדשא - הפועל ת"א שוב נראתה כמו קבוצה שראויה לשם שלה. ואם זה נשמע לכם מובן מאליו, תסתכלו על השנים האחרונות של הפועל בליגת העל - לפני הירידה. גם בשנים שהיא הצליחה לשרוד בעור שיניה, היא בעיקר היתה קבוצה שהשם הזה - "הפועל תל אביב" - גדול עליו בכמה מספרים. היום לא.

אז כן, יכול מאוד להיות שדווקא הירידה הכואבת ההיא היתה הרגע שבו הפועל תל אביב עלתה בחזרה על מסלול של מועדון מתפקד. זו, כמובן, חוכמת בדיעבד; אף אוהד הפועל לא היה מתנחם בהפסד המכאיב ההוא לאשדוד, בידיעה שאולי זה מה שיקבל ביום שהיא תחזור. ועדיין, זה אולי גם שיעור טוב לקבוצות שנתקלות במצב הזה של ירידה - לפעמים, אם עובדים נכון, אפשר לגמור כמו הפועל של 2025.

הקהל האדום. הבעת אמון אמיתית במה שקורה במועדון (עודד קרני)

3. הפועל חיפה. ואולי בהשוואה קוסמית, מול הפועל תל אביב אמש - כמעט באותה שעה - שיחקה גם הפועל חיפה. תמונת המראה של מה שקרה בבלומפילד - התרחשה בקריית חיים. הפועל ת"א התמלאה בחיים - בשחקנים צעירים ותוססים, במאמן טוב ובשדרה ניהולית חזקה, בקהל גדול שממלא את היציעים; בעוד שהפועל חיפה, דווקא אחרי עונה מצוינת לכל הדעות, קמלה. הפועל חיפה שעלתה אתמול לדשא של אצטדיון גרין אולי היתה יכולה להוציא יותר מהפסד 1:0, אבל בעיקר נראתה כמי שאין בה את החיות, ואת הדם שנדרש לשרוד בליגה.

כשאתה מסתכל על הסגל של הפועל חיפה, אתה מבין שמשהו קיצוני מדי התרחש שם. החוויה של קבוצה בינונית/קטנה בליגת העל שמאבדת כוכב היא חוויה נורמלית - היו אפילו קבוצות גדולות שאיבדו הקיץ שחקני מפתח. אבל נדמה שבהפועל חיפה התקיים הדיסוננס הכי גדול - כמעט כל מה שהפך את הפועל חיפה למצליחה בעונה שעברה (רוני לוי, דיארה, נוי, ג'ראפי), נמחק כליל. נמחק וקשה לראות מישהו שיתעלה לרמה הזאת - ויצליח להשיב בתוכה את מה שאבד.

זה לא אומר בהכרח שהפועל חיפה תרד ליגה - אלוהים יודע שיש לא מעט קבוצות קמלות שמצליחות להישאר (אחת מהן ניצחה את הפועל חיפה ממש עכשיו). אבל זה כן אומר שבניגוד להפועל ת"א, שהיא מועדון רלוונטי עם קהילה גדולה שמאפשר לה להיבנות מחדש גם אחרי קטסטרופה, בהפועל חיפה - התחושה היא שזה קיים פחות, אם קיים בכלל. אז לא בטוח שהפועל חיפה תרד בסוף העונה ללאומית, אבל - הנה באה הקלישאה - אולי היא קצת צריכה את זה. מה יש, אני אומר, תרדו ליגה ותחזרו מחוזקים.

הפועל חיפה. זה לא נראה טוב (קובי אליהו)

המנצח: איתן אזולאי. קצת כמו דייגו פלורס, גם אזולאי נאבק בתדמית שכמעט הלכה ונסגרה עליו. אבל אזולאי הוא, בסופו של דבר, שחקן יותר טוב ממה שנקשר בשמו. הוא פתח את העונה הזאת בצורה טובה, וההתעלות הגיעה לשיא נגד ריינה - עם שני בישולים וסחיטת פנדל. לא מעט פעמים נשאל כאן מי יהיה הקטר שיסחוב את מכבי חיפה למעלה - יכול מאוד להיות שאזולאי רשם את עצמו כמועמד לתפקיד הזה.

המפסיד: שי ברדה. ולא ממש באשמתו - כמו במקרים רבים בעונה שעברה, גם הפעם ק"ש הגיעה למשחק מול יריבה חזקה ומבוססת יותר - והיתה יכולה לה. לא היה רחוק הרבה שק"ש תצא עם נקודה, ואולי אפילו יותר, מבלומפילד. זה נגמר בגלל פנדל די גבולי והברקה של סתיו טוריאל - אבל ק"ש צריכה להסתכל מעבר להפסד הזה, כואב ככל שיהיה. יש שם קבוצת כדורגל טובה, והיא צריכה עוד זמן.

המספר החזק: 4. ארבע שנים הפועל ירושלים לא הצליחה לנצח את המשחק הראשון בליגה. כן, המספר המקורי הוא 27 - אבל הוא קצת מרמה, בהתחשב בעובדה שהפועל ירושלים פשוט לא היתה בליגה המון שנים. וכן, זה מספר בעייתי - אבל הוא לא בהכרח קטלני עבור הירושלמים. הפועל ירושלים היא קבוצה צעירה (הצעירה ביותר בליגה מבחינת ממוצע הגילאים), וקבוצה שמאבדת רבים מהכשרונות שלה מתוך גלגל החיים הטבעי של הכדורגל. זה לגמרי טבעי, באותה מידה, שהיא לא תתחבר מהרגע הראשון. אם ללמוד מההיסטוריה הקצרה שלה בגלגול המחודש, היא תדע לעשות את זה בשלב מסוים. אולי אפילו להצטיין.

השם החם: סתיו טוריאל. שער הניצחון של טוריאל נגד ק"ש אתמול לא היה "מרהיב" בהגדרתו הקלאסית - אבל הוא עוד רגע שמבטא את הכישרון הנהדר של הווינגר. הנגיעה הרכה הזאת, מהמסירה המצוינת של רועי אלקוקין, משקפת יותר מאשר עוד שער - היא משקפת פשטות. היא היתה רגע אחד של הברקה בתוך משחק שבקלות יכול היה להתפתח לתיקו מתסכל, ושינתה את הכיוון. היא היתה רגע של כוכב כדורגל בהתהוות, שיכול לקחת את הפועל ת"א רחוק מאוד.

אל תשכחו את: השבת. אתמול היתה שבת ראשונה של כדורגל אחרי פגרה ארוכה. אבל זו לא היתה שבת רגילה. עזבו את הנסיבות המלחמתיות והפוליטיות, כולנו מכירים אותן. בעיקר - היא פשוט לא היתה שבת של כדורגל. רוב השבת בכלל חיכינו שהמשחקים יתחילו - כל המשחקים נערכו באותה השעה (שניים ב-20:15, שניים ב-20:30), נדחסו בתוך בוקסה של שעתיים שלא אפשרה את הסדר המתאים של הליגה - משחק אחד בשעה מוקדמת, אולי כמה משחקים פחות חשובים באותה השעה, ומשחק מרכזי בערב. לא ברור מה הסיבות, וזה גם לא ממש מעניין. הקהל הגיע בהמוניו כי הוא לא יכול אחרת - אבל כחוויה, השבת הראשונה היתה בעיקר צפופה מדי ומבאסת מאוד. לא מאוחר לשנות.