שובר שיאים: הסיבות לטירוף סביב בית"ר ירושלים והפועל תל אביב

רגע לפני שהיריבות המיתולוגית מתחדשת באצטדיון בלומפילד, מה עומד מאחורי הנהירה לרכישת מינויים בשתי הקבוצות? אוהדים מהצד האדום והצהוב מסבירים ובטוחים: "זה עוד ימשיך לגדול"

אבישי סלע
אבישי סלע   15.09.25 - 11:29
Getting your Trinity Audio player ready...

השתתפה בהכנת הידיעה: הדר יעקבי

כמעט שנה וחצי מאז הפעם האחרונה, הן שוב נפגשות: הערב יעלו לבלומפילד הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, למשחק שהוא תמיד הרבה יותר מכדורגל. משחק שבליבו יושבים כל השסעים - התרבותיים, הפוליטיים, החברתיים ואפילו העדתיים - של מדינת ישראל. יריבות מחוץ למגרש שהפכה למאבק גדול על המגרש - תעלה שוב מחדש על הכדורגל שלנו.

והחזרה של הפועל ת"א לליגת העל, היא כנראה הבשורה הגדולה ביותר שעונת 2025/26 מביאה אותה. גם להפועל עצמה, אבל גם ליריבות שלה - שלמען האמת, היה להן די משעמם בלעדיה. שני המועדונים שעד לפני כמה שנים נראו בסוג של גסיסה חווים העונה תחייה מחודשת - הפועל עם הכסף של משפחת ספרא, בית"ר עם הניהול המקצועי של אלמוג כהן; להפועל יש טוריאל, לבית"ר יש אצילי; ומעל הכל, כמו תמיד בשני המועדונים האלה, בסוף - עומד הקהל.

הפועל ת"א ובית"ר ירושלים תמיד היו קבוצות שבהן הקהל היה חלק משמעותי מהמועדון. מי שיודע איך לשתף פעולה עם האוהדים, עולה על דרך המלך; מי שלא, עולה על הדרך הביתה. מהניסנובים ועד עופר ינאי, מגאידמק ועד חוגג, הסיפורים האלה שבו ועלו לאורך ההיסטוריה. גוש האוהדים המרכזי הוא לא סתם אנשים שבאים לראות כדורגל ולעודד, אלא כאלה שרוצים להשפיע על עתיד המועדון. כמאמר "כסאח" מהמערכון "אופסייד סטורי" של הגשש החיוור - לקבוע מי יהיה המאמן, מה יהיו השחקנים ומה יהיה מזג האוויר.

והעונה הזאת, אפשר לראות איך התקומה שמתרחשת בבית"ר והפועל - הולכת יד ביד עם ההתעוררות ביציעים. בית"ר ירושלים שברה הקיץ את שיא המנויים שלה - יותר מ-12 אלף מנויים נמכרו לאוהדי הקבוצה (לשם השוואה, בתקופת גאידמק הנוצצת - בית"ר נעה בין 3,000 ל-4,000 מנויים בלבד). גם הפועל ת"א שברה את השיא שלה, גם היא עם כמות של 12 אלף מנויים באצטדיון בלומפילד. אז מה גרם להתעוררות? כמה מזה זה ה-DNA הסוער, כמה מזה זה רעב - וכמה מזה, זה פשוט רצון לעלות על עגלה מנצחת?

מעגלים של תקווה
יניב פרנקו מוכר לכל מי שעוקב אחרי פיד הכדורגל ברשת X (לשעבר טוויטר). פרנקו, שגם כותב טורים לא פעם באתר זה ומשתתף בפודקאסט אוהדי הפועל ת"א "צבע אדום". התייחס בדרכו להתעוררות האדירה בקהל האדום: "מעגל המנויים הראשון הוא תמיד מעגל 'השרופים״ והמעגל השני הוא מעגל 'הנאמנים'".

"נאמר זאת בצורה פשוטה", הוא מרחיב, "כדי למכור לשני המעגלים האלה מנויים, לא צריך לעשות יותר מדי. המעגל השלישי והרביעי הם כבר קשים בהרבה: המעגל השלישי הוא מעגל הכמהים להצלחה, הם רוצים לחזור למגרשים וצריכים את הטריגר הנכון - הבטחות, אינדיקציות לשינוי והחתמות טובות, בהפועל ת״א זה מה שקרה הקיץ. המעגל הרביעי הוא קהל ההצלחות, הוא יגיע כשיהיו הצלחות". כלומר, האופטימיות בהפועל ת"א נובעת גם מהקיץ המוצלח יחסית שעברה הקבוצה - עם החתמות כמו של דניאל דאפה, אנדריאן קרייב, צ'יקו, החזרה של דורון ליידנר ושמות נוספים.

דאפה. החתמה שאותתה על כוונות (מאור אלקסלסי)
דאפה. החתמה שאותתה על כוונות (מאור אלקסלסי)
גם אבי אוחיון, אוהד בית"ר ואבי הפודקאסט "יאללה", מהדהד את תחושת האופטימיות מהצד הבית"רי: "בית״ר כבר כמה שנים מנוהלת בצורה טובה עם כדורגל כביכול בית"רי ומאוד התקפי. האירוע הזה מושך את הקהל להצטרף לאירוע, נוצר סוג של אמון במערכת והקהל מעריך את זה ומביע בין היתר גם בקניית מנויים".

איתי, אוהד הפועל ת"א, סימן לילה אחד ספציפי: "בקיץ שעבר הייתה הרגשה של חוסר ודאות וגם עם ספרא, לא ידענו מה לצפות. חווינו מספיק בעלים שהבטיחו ולא קיימו. מדצמבר האחרון התחלנו להרגיש שמשהו משתנה עם פרימור, ברדה ובוקסה אבל זו עדיין הייתה ליגה לאומית. בליל הרכישה של דניאל דאפה, נפלה ההבנה שהבעלים שפה הם הדבר האמיתי והם כאן כדי להישאר ולהחזיר את הפועל להיות אימפריה".

אם אין מנוי לי - מי לי?
לצד האופטימיות המקצועית, קיימת גם סיבה נוספת להסתערות על המנויים - והיא שהמנוי הוא בעצם הבטחת הכניסה ליציע. פרנקו הדגים: "במקביל הולכת ומתבהרת התמונה כלפיי התכנית השיווקית הרחבה - היא מאוד מושפעת ממה שקורה מעבר לכביש (מכבי ת"א). ניקוד החוץ, האפליקציה והטבות נוספות הופכות את המנוי, בעצם, לבסיס לתוכנית הנאמנות הגדולה, מה שהופך אותו לשווה עוד יותר. החזקת מנוי, גם אם לא לכל המשחקים מגיעים ״כולם״ היא עדיין משתלמת, והשילוב שבין בניית הצעות הערך השיווקיות לתחושה הטובה שיש סביב המועדון מוביל לשיא מנויים".

גם יעקב סלע (אין קשר משפחתי, וחבל), אוהד בית"ר ותיק, דיבר על הערך הסגולי שיש למנוי: "הקהל של בית"ר מקהל שלא רכש מנויים הפך להיות קהל מנויים, וזה מחייב גם את אלו שלא רוצים לרכוש - לרכוש אותם. למשל בעבר, לא היה סולד אאוט למזרחי במנויים - היום אי אפשר לרכוש לשם כרטיס, יש המון אנשים שרוצים. יש לי שלושה מנויים לי ולילדים שלי, הציעו לי אלפי שקלים רק לקנות את הזכות למנוי לעונה הבאה. כמובן שלא הסכמתי, וזו הפכה להיות מניית זהב כזאת. יש עוד אנשים שגם למערבי חוששים שייגמר ומבינים שזה הזמן האחרון יכולים לרכוש".

אוחיון, מהצד הצהוב, הסכים: "בניגוד לעבר", הוא אמר, "שאוהד ממוצע ידע שהוא יכל להשיג כרטיס לכל משחק, היום הוא יודע שאם לא יעשה מנוי - אין לו סיכוי למצוא כרטיס למשחקים הגדולים ליציע מזרחי/מערבי".

אוחיון הדגיש סיבה נוספת וספציפית להתעוררות בצד של בית"ר: "בית״ר התחילה מכירת מנויים שכללה גמר גביע, ככה שלפני שהתחלנו את הספירה בכלל כבר היו בערך בין 10 אלף ל-11 אלף מנויים וזה נתן דחיפה מטורפת למכירה אפילו לפני שהתחיל הקיץ". כזכור, בית"ר החלה למעשה את מכירת המנויים שלה תוך כדי מכירת הכרטיסים לגמר גביע המדינה, שבו הקבוצה הפסידה 2:0 להפועל ב"ש. זכות הראשונים לכרטיס לגמר ניתנה למי שיעשה מנוי לעונה הבאה (כפי שנעשה שנתיים קודם, כשבית"ר הגיעה לגמר הגביע הקודם שלה - ב-2023).

אופטימיות קוסמית
אבל לצד הסיבות הארציות והרצון לשמור מקום, יש גם אמונה רחבה יותר שמתבטאת בקהלים - והיא במערכת עצמה. בתחושה שגם הפועל ת"א וגם בית"ר, כל אחת בדרכה, עולה על מסלול נכון - שיאפשר לה לחזור ולהיות מה שלא היתה המון זמן - כוח רציני בכדורגל שלנו.
מצביעים ברגליים (דני מרון)
מצביעים ברגליים (דני מרון)

איתי האדום הרחיב: "מבחינתי, הקהל מצביע ברגליים כי הוא מרגיש שמשקיעים בו. רכישה של שחקנים במאות אלפי/מיליונים אלו לא דברים שקרו בהפועל של ה-15+ שנה האחרונות. וברגע שהקהל מרגיש שמשקיעים בו, הוא ייתן גב למערכת. ברור שעדיין יש דברים לשפר ומקומות להשתדרג, אבל גם אם הסגל לא מלא לגמרי, עדיין יש רוח אחרת והרגשה של מחשבה לטווח הארוך".

סלע התייחס לכך מהצד של בית"ר: "באופן כללי, המהלכים של אברמוב, כפיר אדרי, כל הנהלת בית"ר בשנתיים-שלוש האחרונות שהביאו לנו שחקנים טובים ולא רק הימורים.. היינו בתחרויות על שחקנים, כשבעבר לא היינו בתחרות מול מכבי חיפה ומכבי ת"א. ופתאום אתה רואה שחקנים שאנחנו מתחרים כשווים בין שווים, הם מציעים יותר כסף ואנחנו מציעים יותר אווירה וזהות שאין למועדונים אחרים. אז זה עובד".

גם יניב פרנקו אופטימי. "השיא הזה יכול להישבר עוד מספר פעמים", הוא אמר, "אם כמובן לצד כל התקווה לעתיד הורוד, יתממשו חלק מהחלומות".

ואולי קיימת עוד סיבה אחת, פחות זוהרת. הקהילות של הפועל ת"א ובית"ר ירושלים חטפו לא מעט מכות מאז ה-7.10. אוהדים רבים של שתי הקבוצות נהרגו, בין אם ביום הארור ההוא בעוטף עזה ובין אם אחר כך - במלחמה הארוכה שישראל חווה.

סלע טוען שזה חלק מהמשיכה הגדולה לכדורגל - וליציע. "האסקפיזם היחיד בתקופה הקשה שלנו זה הכדורגל - האסקפיזם היחיד שאין מצפון כשאתה הולך אליו, כי כל משחק כדורגל הוא קצת כמו טקס זיכרון. הכדורגל חיבר בינינו בשנתיים האחרונות, כמו שהוא לא חיבר אף פעם. לכן אנשים רוצים להגיע לכל משחק, לברוח קצת. זה משהו שלא יהיה להם מצפון עליו".