המנצחת הגדולה של חלון ההעברות הישראלי

למרות שאיבדה לא מעט עוגנים, מכבי ת"א השתדרגה. וגם: המעגל האכזרי של בית"ר י-ם, הגיבור הבלתי צפוי של הפועל ת"א והתשובה המוחצת לאלה שקוראים לצמצם את הליגה. סיכום השבת

אבישי סלע
אבישי סלע   21.09.25 - 09:44

תגיות: ליגת העל ווינר, מכבי תל אביב

Getting your Trinity Audio player ready...
1. ראן אנד בלגן. מאז שפרצה מחדש לחיינו, ליגת העל משדרת משהו מאוד פרוע - אם העונה שעברה החלה בניצחונות דחוקים יחסית, הפעם - במונחי האמריקנים - all hell broke lose. שיא השערים למחזור אחד בעונה שעברה עמד על 27, אחרי ארבעה מחזורים העונה כבר היה לנו מחזור אחד שבו הובקעו 32 שערים (הקודם), ובמחזור הנוכחי יש 28 כשיש עוד שני משחקים לשחק. טירוף חושים אמיתי.

וכמות הניצחונות בהפרשים גדולים מתחילת העונה - היתה לנו כבר שביעייה אחת, ושתי שישיות אתמול, ושתי חמישיות במחזור הקודם ולא פחות מחמש רביעיות (מתוך 26 משחקים בסך הכל) - מיד העלתה את הנהי הנוסטלגי והשאיפה הברורה "להקטין את הליגה" - כלומר, המחשבה שלפיה פחות קבוצות יצמצמו את הפערים.

יש לי כמה בעיות עם הטיעון הזה - הראשון, הוא שמזמן לא מדובר רק ב"גדולות והעשירות" שמכניעות את "החלשות והעניות". הפועל פתח תקווה נתנה שישייה אתמול; מכבי נתניה הבקיעה חמישייה - שתיהן לא חלק ממועדון הגדולות, אבל הן בהחלט חלק ממועדון "הכובשות".

השני והחשוב יותר, הוא שלטעמי - וזו תהיה טענה מאוד קפיטליסטית - ככה זה. זה מצב שיכול לקרות, בהינתן תנאים מסוימים אצל גדולות שמתחזקות (כמו במקרה של מכבי ת"א והפועל ב"ש), או של קבוצות מהתחתית שפשוט נבנות לא טוב. הדברים האלה קיימים בכל מקום בעולם, ובכל ליגה מתוקנת - (להבדיל) גם באיירן מינכן הביסה 0:6 את המבורג בשבוע שעבר. לא ראיתי שמישהו קרא להקטין את הבונדסליגה.

היוזמות החוזרות ונשנות לשנות את גודל הליגה - שקורות כאן חדשות לבקרים - צריכות להיפסק. בעונה שעברה, עם אותן 14 קבוצות, היתה פה ליגה מצוינת - תחרותית בצמרת, תחרותית בתחתית, קרב עד השנייה האחרונה על הכרטיסים לאירופה. בכל מדד, הליגה הישראלית היתה הבידור האחרון שאנשים נהנו לצרוך בתקופה המזופתת הזאת. סטיית תקן של כמה מחזורים ראשונים שבהם ראינו יותר מדי תבוסות - לא צריכה לשנות את זה.

טרפת השערים שאנחנו רואים, כנראה תתאזן. מה שלא ישתנה הוא הזיכרון שלנו: אנשים שקצת ראו כדורגל ישראלי, זוכרים בדיוק מה היה פה בליגה של 12 קבוצות. כמה הליגה היתה אפורה, ומשעממת, וריקה מתוכן - מוצר שאף אחד (למעט המשוגעים ממש לדבר) לא רצה לצרוך. היום הליגה הישראלית מכילה בתוכה לפחות חמש קבוצות אטרקטיביות ומעניינות - וגם קבוצות פחות טובות, שמנסות בדרכן להתמודד. תנו לדבר הזה לקרות, ותראו שבסופו של דבר - הכדורגל הישראלי ימצא דרך לתקן את עצמו. גם בלי העזרה של "יודעי כל" בהתאחדות, שינסו שוב להמציא את הגלגל (ואת הליגה) מחדש.

2. מכבי ת"א. אמנם יש עוד יום לחלון ההעברות, אבל נדמה לי שאפשר כבר להגדיר את המנצחת הגדולה של החלון הזה: מכבי תל אביב, אלופת המדינה, התחזקה והשתדרגה. כן, היא איבדה הקיץ ארבעה עוגני משמעותיים - ווסלי פטאצ'י, דור תורג'מן, גבי קניקובסקי וערן זהבי. ואף על פי כן, היא יכלה לשחרורים הרבים - ואיכשהו, יצאה מכל זה אפילו יותר חזקה.
הפועל פ“ת חוגגת. לא רק הגדולות מרבות לכבוש (מאור אלקסלסי)
הפועל פ“ת חוגגת. לא רק הגדולות מרבות לכבוש (מאור אלקסלסי)
כי כשהיא מכרה את פטאצ'י, היא הביאה במקביל את... פטאצ'י (נדמה לי שקוראים לו קרווין או משהו כזה). את החריצות והכישרון של ואן אובריים או קניקובסקי החליפה המפלצת הקרויה בליץ', ואם למישהו חסר גולים - קבלו את הגולר החדש של הקבוצה, דור פרץ. או חלוץ קילר כמו ניקולאסקו (תנו לו זמן). ואם לאף אחד מהם לא הולך, עלי קמארה תמיד יכול לעלות לקרן כמו סופרמן ולתת שער ניצחון. משחק כמו מה שראינו אתמול מול הפועל ירושלים, בעונה שעברה, כנראה לא היה מסתיים עם ניצחון. הפעם כן. וזה אומר לא מעט על הדרך שבה מכבי ת"א עובדת - מההנהלה, דרך הניהול המקצועי ועד המאמן והשחקנים.

מכבי תל אביב היא ההוכחה שמערכת בריאה תמיד תמצא את הכלים כדי להסתדר מחדש. שלא צריך לעשות עניין מכל עזיבה, כל עוד יש בעלי מקצוע טובים שיידעו איך להתמודד עם זה. שבמועדוני כדורגל גדולים, שחקנים - זוהרים וסקסיים ככל שיהיו - הם פרטים. ופרטים אפשר להחליף, בעזרת עבודה נכונה ויסודית. מכבי תל אביב נכנסה לקיץ הזה כאלופה, והיא יוצאת ממנו - כמועמדת מספר אחת לאליפות. בפער גדול. עכשיו רק נשאר לקוות שמתישהו מישהו יבין שזה קשור גם למאמן שלה, שמצליח להנהיג את המכונה הזאת להישגים.

3. בית"ר. אחד התהליכים החיוביים ביותר שברק אברמוב הצליח להכניס לתוך ה-DNA של בית"ר היתה האווירה החיובית. בית"ר בשנה שעברה, גם ברגעים לא קלים, ידעה לשמור על האיזון שלה - וגם הקהל שלה הבין את הפרינציפ, נתן את הגב לקבוצה ואפשר לה גם לצלוח משברים. ובכל זאת, משהו קרה השנה. יהיו כאלה שייחסו את זה לסיום העונה הלא טוב, או לקיץ בלתי מספק, או להפסד הטראומטי להפועל. דבר אחד ברור: השליליות היא הרעל שבתוכו בית"ר מתקשה לעבוד.

ואתמול, ראית את זה ממש עד פיסת הדשא הכי קטנה. שריקות הבוז הצורמות מהיציעים בכל פעם שמשהו לא הלך, היו מעגל קסמים אכזרי - ככל שהן התגברו, הקושי של השחקנים לתפקד היה גדול יותר, ובכך הבוז הנציח את עצמו. גם מי שחושב שהיו בעיות בבניית הקבוצה של בית"ר (למשל, העובדה שאחרי הפציעה של ירין לוי וההרחקה של טבארש - אין לה קשר אמיתי ואיכותי למשחק נגד ריינה בשבוע הבא), יכול להכיר בכך שבתוך אווירה שלילית - שום דבר טוב לא יצמח.

בית"ר ירושלים מודל 2025-2026 נאבקת לא רק מול היריבות, אלא גם מול הציפיות ומול האווירה המתוחה מבית. זה לא לחץ חיובי, של מועדון שמחפש הישגיות - זה לחץ שלילי, של מועדון שלא מסוגל לסבול רגעים פחות טובים. בפשטות, בית"ר חייבת אוויר כדי להצליח לתפקד. וזו תהיה האחריות של שלישיית אברמוב-כהן-יצחקי - שמובילה את בית"ר. לדעת להפריד בין הרעשים (תרתי משמע) לבין מה שהולך על הדשא. אתמול זה פחות עבד, וכמעט נגמר בעוד תוצאה מאכזבת.

המנצח: סתיו טוריאל. פתיחת העונה הפנטסטית של הקיצוני בהפועל ת"א - ארבעה שערים ושלושה בישולים בארבע הופעות ליגה (בכל משחק היה מעורב לפחות בשער אחד), לא רק ממחישות שמדובר במגה סטאר בתהוות, אלא גם נותנות נוק אאוט קטן להגדרת "הפערים" בין הליגות. הם נכונים באופן חלקי, אבל שחקן כדורגל ברמה גבוהה - יהיה כזה בכל ליגה. וטוריאל מוכיח בפתיחת העונה הזו שמה שראינו בלאומית לא נבע מחולשת היריבות, אלא מהיכולת הנהדרת שלו. שחקן שכיף לראות עם כל נגיעה בכדור.

המפסיד: סלובודאן דראפיץ'. כי מכבי בני ריינה, למעשה מאז הקמתה, תמיד שידרה משהו יציב. גם אם היכולת לא היתה יציבה, היה לה עמוד שדרה שקשה להכניע - בטח במשחקי הבית שלה. המשחק אתמול נגד הפועל פ"ת המחיש כמה האופי הזה נעלם משם. ההתפרקות המוחלטת גם מול פ"ת, גם מול ק"ש וגם מול מכבי חיפה במחזור הפתיחה - מהוות תמרור אזהרה לא קטן לדראפיץ'. הפועל פ"ת היא קבוצה שאמורה להיות "בליגה שלה" - אתמול, זה ממש לא הרגיש ככה.

המספר החזק: 2,393. אלפיים, שלוש מאות תשעים ושלושה ימים עברו מאז הפעם האחרונה שהפועל תל אביב הבקיעה שישה שערים במשחק ליגת על. מעל שש וחצי שנים עברו מאז הניצחון שלה, 0:6 על מכבי פתח תקווה ב-3 למרץ, 2019. שש וחצי שנים שבתוכן ירידת ליגה - זה כמה המסע היה מפרך בשנים האלה. אבל גם השישייה ההיא היתה קצת מרמה - היא היתה במשחק גארבג' טיים, נגד קבוצה שהלכה והידרדרה אל הירידה. בשישייה שלה אתמול בי"א - כמו בניצחון נגד בית"ר - יש הבטחה למשהו הרבה יותר מתמשך.
טוריאל. כל נגיעה, תענוג (לירון מולדובן)
טוריאל. כל נגיעה, תענוג (לירון מולדובן)
השם החם: רועי אלקוקין. הגיבור הבלתי צפוי בפתיחת העונה המצוינת של האדומים - קשר שקיבל הזדמנויות ראשונות בעונה שעברה בלאומית והיה לא רע, אבל גדל יחד עם הקבוצה הבריאה שהנחיל אליניב ברדה במתחם חודורוב. בחור מהנוער שחיפש את דרכו, והפך להיות עוד נשק בקבוצה חזקה ואינטנסיבית. יכול מאוד להיות שתוך כדי תופעת סתיו טוריאל - הולך ונבנה בהפועל, ממש לידו, הטוריאל הבא.

אל תשכחו את: עידו שחר. כי בזמן שכולם התעסקו בדור פרץ ובבליץ', הסיפור המדהים באמת הוא של הקשר הג'ינג'י - עידו שחר, בשקט בשקט, הפך להיות מה שמכבי ת"א חלמה שיהיה. במובנים מסוימים, התחליף של הצהובים לפעלתנות של גבי קניקובסקי שעזב. שחקן נמרץ מאוד, שגם מצא את החוש לשערים - יש לו כבר חמישה גולים בתשע הופעות בכל המסגרות. אתמול, כשמכבי ת"א היתה ממש עם הגב אל הקיר - בפיגור של שחקן ובפיגור 1:0, כשלא היה עוד הרבה זמן על השעון, השער שלו הציל למכבי ת"א את המשחק - ועשה את ההבדל בין הפסד או תיקו מתסכלים לניצחון מרגש. זה התחיל בשחר. וזה אולי ה"אקס פקטור" המובהק של מכבי ת"א - לפחות בינתיים.