תגיות: ליגת העל ווינר
בערב שבו כולם דיברו על מכבי חיפה, הפועל באר שבע דיברה עם הרשת. עוד לפני השריקה זה הרגיש כמו משחק שהוכרע בפרשנות: שחקני עבר, פאנליסטים ואנשי כדורגל קבעו שחיפה "צריכה" לנצח, "חייבת" לנצח, וכנראה גם תנצח. הרומנטיקה הייתה בצד הירוק – הבית, הסגל, הדחף להיות שוב רלוונטית – אבל הכדורגל, כמו תמיד, הלך עם מי שידע מה לעשות כשההזדמנות מגיעה.
ייתכן שדייגו פלורס התמכר גם הוא לתחזיות, אם מישהו טרח לתרגם לו, אחרת קשה להסביר את ניסיונותיו לייצר עליונות מול קבוצה שעולה עליו בכל פרמטר, פרט אולי ליחסי ציבור. ובאר שבע? היא עשתה מה שהיא עושה הכי טוב בליגה: לא התרשמה - לא מהיריבה, לא מהקהל, ולא מההזיות של מעצבי דעת קהל. הניעה בסבלנות, ארבה לטרף ובעטה בדיוק פעם אחת למקום הנכון. 0:1 קטן-גדול שטרף את הקלפים של פלורס.
אתה מסתכל על הקבוצה שנבנתה בעידן שאחרי ברק בכר ומחפש קווים לדמותה של מכבי חיפה הגדולה והדורסנית של פעם. אווירה בסמי עופר יש, המדים מרשימים ביופיים, ומסביב הכול מתוקתק. הכול טוב ויפה – עד שמגיעים לשפיץ של הנעל. החלק הקדמי היה קיים רק בתיאוריה. נהואל חזר לסורו, סטיוארט נוטרל על ידי הצבת האדומה, ויובאנוביץ עדיין מחכה למסירה. מה אתם אומרים, עד תפילת נעילה הוא יקבל איזה כדור לרפואה? אם עבדולאי סק הוא החלוץ לשעת חירום, סימן שמישהו צריך להפעיל את פעמוני האזהרה בסטלה מאריס.
בלילה כה דרמטי שהרגליים על הדשא, והמחשבות מתעמקות ב-21 הנקודות של דונלד טראמפ, חיפה קיוותה להישאר עם נקודה ביד. אבל בסופו של דבר נכנעה. מגבלותיה המקצועיות היו בעוכריה, ודן ביטון חיכה לה בפינה. בנונשלנטיות אופיינית, השחקן הכי חם בישראל, כבש שער ליגה עשירי ברציפות. תוסיפו לזה את שערי הגביע מהעונה שעברה ומוקדמות המונדיאל, והרי לכם רצף מפלצתי – כזה שגורם לעכברי ספר השיאים של גינס, אי שם באירופה, להזיע מתחת לחולצות הפלנל המשובצות. הם אולי שואלים את עצמם אם באמת ייאלצו לשבץ את החלוץ המדומה של רן קוז'וך במהדורה הקרובה.
זוהי גדולתה של ב״ש: כשהנסיבות מאפשרות, היא משחקת בהליכה, וברגע אחד מעלה הילוך, כובשת מתי שמתחשק לה ומגדילה את הפער בפסגה. הסגל עמוק כמו המבט של קוז׳וך בנאומיו מול פני האומה. יש למוליכה מהנדסים כמו קינגס, ונטורה וגנאח, וגם קבלני שיפוץ מסוגננים שמסדרים לה את העבודה בשטח. הנה אליאל פרץ עולה לכדור גובה, מתנגש בירמקוב ומוציא אותו מהמשחק עם כתף פרוקה. בדיעבד, מהלך שובר שיוויון: שריף כיוף עלה מהספסל, הדף בצורה אומללה כדור מפתיע, וביטון שהיה רדום עד אז דחק לרשת. פשוט, אלגנטי, קטלני.
אתה יודע שהוא מבקיע מתוך שינה, שהרשת מאוהבת בו ותכיל אותו בשלב כלשהו של הערב. כמו הכלה ביום כלולותיה. באר שבע לקחה את הנקודות, ובדרך הארוכה הביתה אולי שקלה להתנצל. כשיש לך את השחקן מספר 1 בארץ (תנחשו מי זה) ו-100% הצלחה – אתה יכול להרשות לעצמך לכבד את היריבה בהתנצלות מנומסת, משהו בנוסח ״סליחה שניצחנו״.