הדרבי הלך, גם התמימות

חרפת בלומפילד שברה לאלפים את הלב ומילאה למעטים את האגו. בעולם מושלם, גם הליגה מושבתת, אבל מה לעשות – 3 נק' מעל הכל. אסף אבולעפיה על ערב של אשמים, אבל לא אחראים

אסף אבולעפיה
אסף אבולעפיה   20.10.25 - 10:35

תגיות: הפועל תל אביב, ליגת העל ווינר, מכבי תל אביב

Getting your Trinity Audio player ready...
שנתיים שאנחנו עמוק בחרא (סליחה על המילה) – שנתיים של סבל ויגון בלתי נגמרים ואז – אור בקצה המנהרה, דמעות של חטופים שחוזרים לאהובים שלהם, חטופים שחוזרים למנוחת עולמים, ופתאום יש דרבי – מחשבות על גלי וזיוי ברמן שצופים בטח בטלוויזיה, אולי של משפחת עידן שבוהה בכיסא הריק של צחי בשער 7. הציפייה לדרבי הזה היתה הציפייה הכי שפויה שהיתה למאות אלפי אוהדים. ואז חבורת ביריונים, חלקם במדים וחלקם עם צעיפים עשו לנו שחור בעיניים.

זה לא כתב אישום נגד משטרה ישראל – אלא מילים של כאב לב שנסדק אתמול כפי שלא נסדק כנראה מעולם. ראינו את הארץ המובטחת של הנורמליות, ולא נתנו לנו להיכנס. זה התחיל בצעדת אוהדים, אליה לא הוזמנו פרשי המשטרה, אבל קפצו לביקור בכל מקרה, זה המשיך בהתעללות בכניסות של הצהובים והאדומים, וזה הגיע לשיאו בתצוגת הזיקוקים המיותרת שסיפקה למפקד המחוז את מה שהוא לכאורה כ"כ רצה – אני בעל הבית, אני השריף – אני אסגור לכם את המסיבה. עליי אף אחד לא חוגג.

לא, אין פה הגנה על זורקי הזיקוקים. יש פה זעם שכבר לא מרוסן נגד חוסר אחריות משווע של חלק קטן מהקהל של הפועל שחשב שזה נורמלי לירות אבוקות לתוך המון. הראל שלי, שנולד חודשיים אחרי הדרבי האדום האחרון, משך את חולצתי ולחש באוזן שהוא מפחד להיפגע. "אולי ניכנס פנימה עד שזה ייגמר?". ילד בן 11. במקביל, ווטסאפ ממתן שיושב בשער 8 – "אחי הקטן חזר מעזה לפני שבוע, והפיצוצים הכניסו אותו לסרטים. הוא ברח למבואה". אבוקות זה דבר נפלא בכדורגל כשהם מוסדרות. כמה ביקשנו את זה?! משרד הספורט הבטיח נירמול לנושא הפירוטכניקה אבל שכח מזה מהר. אז אין ריבון? יאללה בלאגן.

מכאן התחילה ההצגה –כמובן שהכל על הדשא – בכל זאת המצלמות עובדות – עם מי התייעצו שם? האם המנהלת מעורבת? שר הספורט? השר האחראי? מפקד אירוע, שתחתיו למעלה מ-1,000 שוט(ר)ים שכשלו בצורה קשה בתפקידם היחיד באירוע, החליט – אין משחק. מי היה אחראי למנוע אבוקות? מי היה אחראי למנוע זיקוקים? מי היה אחראי על בידוקים קפדניים מגוחכים בכניסות. אתה אדוני המפקד.
עד מתי? (אלן שיבר)
עד מתי? (אלן שיבר)
אם הפועל שילמה על אבטחה והאבטחה לא תפקדה, על מי כאן האחריות? אה, אחריות! המילה שאסור להשתמש בה אצלנו. מה יקרה אם נוציא יחד 25 אלף אנשים מאוכזבים? מישהו העלה בדעתו מה יקרה?

שמענו כמעט את כולם אחרי המשחק ואף אחד לא אמר "זה עליי". הטלת רפש אחד על השני, השוטרים מאשימים את הקהל, הקהל את השוטרים ומכבי? הם בכלל דורשים ניצחון טכני בלי שהשחקנים שלהם בכלל נכחו באירוע. מה שנקרא, 3 נקודות מעל הכל. מישהו חשב שם נניח להגיד "מצטערים בפני האוהדים שלנו, נחזיר לכם את מחיר הכרטיס ושתהיה לכם נסיעה טובה הביתה?". קדחת. תביאו ניצחון. אגב, גם בשער 11 תוכנן מפגן, שפשוט לא הופעל. האם גם אז הכל היה טיפ טופ?

ואז הגיע הקונצרט בחוץ מבית היוצר של משביתי השמחות. באיזשהו שלב גם הטלפון כבר לא עמד בסרטונים. "אני רוצה לראות פה מכות, עצורים, תיזהרו ממני", צעק השוטר לעבר ההמון. "טוס לי מהעיניים. נגמר הסרט שלכם", אמר באזניי שוטר אחר. כמו חבורת ביריונים, הסתובבו החבר'ה מחוץ לשער 5 ודרסו עם פרשים אוהדים, בדיוק כפי שהיה בדרבי לפני שנתיים. חלקם הגיע לבית החולים. למה? למה קיבינימט? הם אזרחים, חיילים, תלמידים. השתגעתם לגמרי?!

עדויות מזעזעות, מרתיחות, מוציאות מהדעת ועדיין כאלה שכבר ראינו – בסמי עופר, בטדי, בעוד אצטדיונים. אז יורד האסימון שאנחנו לבד במערכה. אף אחד לא ישמור עלינו, לא ידאג שנגיע הביתה, רק ידאג להעניש שזה לא נראה לו, וינפץ חלום של ילד שרק רצה להיות בדרבי בפעם הראשונה. פעם אחת זו טעות, פעם 20 זו טיפשות. אנחנו האויב? אנחנו?

בעולם מושלם, הליגה היום מושבתת – יענקל'ה, אלונה, מיץ', אדמונד, ברק, אומרים "די". נטפל באוהדים שלנו, אבל גם נגיד לרוב השפוי שהם לא לבד. לפני שזה מגיע אליהם כי זה מעבר לפינה. שלא ניתן שיהרסו להם את החוויה. בפועל – מנהלת, התאחדות, משרד הספורט, ברחו כמו שפנים ולא הוציאו אפילו הודעה מסכנה ש"הם יבדקו". קוריוז – כשבני יהודה זכתה בשבוע שעבר בגביע הטוטו, הודעת הברכה הגיעה תוך 7 דקות. גיבוי למישהו? הסבר להחלטה? רגע, המנהלת לא מחליטה כלום?
זה מה שמעניין עכשיו? ניצחון טכני? (אלן שיבר)
זה מה שמעניין עכשיו? ניצחון טכני? (אלן שיבר)
הדרבי הלך, גם התמימות. יגידו שפני הכדורגל כפנים של המדינה, אבל לנו לפחות חירבו את המשחק הכי גדול שיש. עכשיו נרוץ לבתי דין, אלה ירצו טכני, אלה ידרשו משחק חוזר, ואנחנו? ניפגש שוב באותה נקודה בדרבי או במשחק העונה הבא. זה יום עלוב של מדינה שכבר איבדה את ההוגנות לאזרחיה ואולי זה הייאוש הגדול.

אה, ודבר אחרון – הוויכוח אם זה הפסד טכני, 5 רדיוסים או סגירות יציע? קבלו טיפ. ביום שמשטרת ישראל סוגרת לנו משחק, זה לא מעניין את הקצה של הזרת. 

גלי, זיוי, אמילי, מתן, גיא וכל השאר – סליחה שלזה חזרתם. מחכים לכם ביציע בימים טובים יותר.