בתקשורת הספורט המונח מבחן התוצאה הוא חלק מתפישת "השפיץ של הנעל", הרעיון שהכל נגזר מהשורה התחתונה. אם יובאנוביץ` מכניס את הפנדל, אז פלורס גאון, ואם לא, הביתה.אבל בסופו של דבר מאחורי המונח יש רעיון גדול בהרבה – כי יש מבחן ויש תוצאה, ואת התוצאה שופטים ביחס למבחן.המבחן אתמול – קיומו של משחק הדרבי, שמירה על התחרותיות בליגה (הכרעה על הדשא) ושמירה מלאה על בטחון הציבור (כולם חוזרים הביתה כמו שהגיעו).התוצאה אתמול – כישלון מוחלט בעמידה במבחן.את הנקודה הזו צריך להבין, כי על האירוע הזה כבר דיברו הרבה וידברו המון, אבל כדי להבין מה קרה, אין צורך לרוץ לתפישה הבסיסית שמעכשיו זה קרב נראטיבים ותפקידם של המעורבים כרגע הוא להסיר מעצמם אחריות ולהשיג לעצמם הישגים.במובן הזה, הראיונות אתמול של רוב המשתתפים היו גרועים, אבל הם פשוט הגיבו לתפישה הבסיסית שאומרת שתפקידם הוא להרחיק מעצמם אחריות.אבל היה פה מבחן והיתה פה תוצאה ואת זה, חייבים לשים בכותרת.נקודות לבחינה:התנהלות מנהל האירוע – ניהול האירוע הוא באחריות מפיק האירוע, להלן הפועל ת"א. הגדרת מנהל האירוע צריכה להיות ברורה. מנהל האירוע הוא זה שמכין את האירוע מראש לשורה של מקרים ותגובות, אמור לעמוד בשורה של הנחיות רגולציה (מכיבוי אש ועד דרישות משטרה ואבטחה) ולייצר באירוע עצמו חמ"ל מסודר ממנו ניתן לשלוט על כל המתרחש – הבחינה של תפקודו באירוע ראויה שתעשה בידי מומחה שאמור לגבש מסקנות ברורות בשאלה האם מנהל האירוע פעל כשורה, עמד בכל ההנחיות והעמיד בפני הגורמים המקצועיים את כל המשאבים. ניהול כוח האבטחה – באחריות המשטרה, למירב הבנתי, לתרחש את כל האירוע, לדרוש שורה של דרישות (כגון כמות, חציצה, אביזרי בידוק ועוד) ואז לתכנן תכנית מסודרת כדי להשיג את התוצאה. התוצאה היא, כאמור, פקטור של המבחן – אי קיום המשחק וחזרת נפגעים הביתה צריכה להיבדק בפריזמה הזו – קרי האם ההיערכות והביצוע היו ללא דופי.היערכות לכניסת חומרי אמל"ח – הנחת העבודה שלא יהיו אבוקות (מתנצל שאיני בקי בכל הניואנסים) היא לא מצב שאפשר לקבל, פשוט כי ראינו לאורך שנים בכל האצטדיונים ובכל המשחקים הגדולים ואצל כל הקבוצות, שתמיד יש כניסה והפעלה של החומרים, ולכן בתחקור האירוע אי אפשר לקבל כרעיון את התפישה שהיתה ציפייה שהאירוע יתנהל רק אם לא ייכנסו חומרים. היה ברור שייכנסו ולכן כדי לעמוד במבחן (קיום האירוע), היה צריך לבנות את תרחישי ההפעלה מול הנחת העבודה הזו. מאחר והכל נמצא בתוך כאוס תקשורתי, אני לוקח את הדברים בזהירות מתבקשת, אבל את הדיווח שקראתי שהקבוצות הוזהרו מאי קיום משחק בהנחת אבוקות אני לא יכול לקבל. שוב, ניסיון של עשרות שנים מראה אחרת.גם מערכת הענישה לאורך השנים לוקה פה, הן בחוסר עקביות כלפיי רף ענישה שונה, הן בקבלה והכלה של רף ענישה נמוך לאירועים מסכני חיים (ראינו שורה של מקרים בהם החומרים פגעו בשחקנים ואוהדים). המעבר משנים של הכלה לאירוע חד ערכי (אי קיום) נראה במבט ראשון של הדיוט (אני) כבעיה.ענישה ספורטיבית – הרעיון המרכזי מאחורי תקנון בית הדין הוא שיש לרגולטור סל כלים כדי לייצר הרתעה. חבר טוב אמר לי פעם שאם על עבירות תנועה היה רק עונש כספי, כל העשירים היו נוסעים בשוליים, לכן יש היגיון בשורה של כלים כדי לייצר מוטיבציה של הקבוצות לעמוד במבחנים. אבל פה נדרש משנה זהירות ברור, כי באירוע מורכב, ראוי לבצע תחקיר מורכב וראוי להגיש תיק תביעה המבוסס על ההבנה שזה אירוע מורכב וראוי להתמודד עם המורכבות. ההדלפות בעילום שם שכבר יצאו עם הערכות בכירים בהתאחדות ובמשרדי התובע על גיבוש מסקנות הם הטיה ופגיעה לא רק בקיום התחרות הספורטיבית (שהיא חייבת להיות גבוה בשיקולים), אלא גם פגיעה בנראות הגוף המחוקק והגוף השופט.דיון ציבורי – הקרב על הנראטיב התחיל ב-20:30. כמו שציינתי, רוב המשתתפים בחגיגה התקשורתית יצאו בעיני לא טוב. זה לא באג, זה פיצ`ר מובנה, האקוסיסטם שנבנה בספורט הישראלי הוא כזה שנותן תחושה (לדעתי מוצדקת) שניתן להשפיע על מימד הענישה (המעשית והציבורית) דרך הפעלת "דף מסרים" ומערכת תקשורתית. תפקידה של התקשורת היא לחתור לדיון ציבורי ראוי, לדרוש תחקיר רציני ולדרוש מכל הגורמים לעמוד ברף גבוה של שקיפות.