אחרי שנים ארוכות של דשדוש, למעשה מאז תום עידן גאידמק, בית"ר ירושלים נמצאת בתהליך של צמיחה מחדש. שלוש שנים עברו מאז שברק אברמוב נכנס למועדון, ותהליך השיקום ניכר לעין - בעונה הראשונה היתה זכייה בגביע, בעונה השנייה הגעתם של יצחקי ואלמוג כהן, בעונה השלישית - היא כבר חזרה להיות קבוצת צמרת, עם ניצחונות על מכבי ת"א ומכבי חיפה, או מהלכי הצהרה דוגמת ההחתמה של עומר אצילי. גם הקהל, ששנים לא קנה מנויים או מילא את היציעים, הפעם מבין את התהליך - ונרתם בהמוניו. מספרים של 20 אלף איש ומעלה בטדי הם כבר לא עניין נדיר, אלא כמעט דבר שבשגרה.והמספר שהכי יושב בראש של המועדון הוא 17. 17 שנה עברו מאז שבית"ר ירושלים - עם גאידמק כבעלים, שום כמאמן וסוללת כוכבים על הדשא, זכתה בפעם האחרונה בתואר האליפות. במשך שנים, עצם הדיבור על התואר הגדול ביותר היה כמעט כפירה בעיקר - בית"ר הבינה שהיא לא בקליבר הזה, ואפילו לא חלמה להגיע לשם. העונה, בוודאי אחרי הזכייה בגביע הטוטו ופתיחת עונה טובה יחסית, התחושה היא שאפשר ללכת בגדול - וכאן נכנס גם הרעב הגדול של האוהדים, שמחכים לפריצת דרך.וכשמסתכלים על לא מעט קבוצות גדולות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי - כמעט כולן לא נולדו ביום אחד, אלא בתהליך של שנים. לכל קבוצה גדולה היתה "הקבוצה שלפני", זו שלא הצליחה לזכות, אבל נזרעו בה הזרעים לעתיד קדימה. מכבי חיפה של 2020/21, שזכתה שוב באליפות אחרי עשור, החלה להיוולד כבר בקיץ 2019 עם מרקו בלבול - שהנחית בארץ את צ`ארון שרי, הביא לסמי עופר את דולב חזיזה ויובל אשכנזי, ובנה את השורשים - שעליהם ברק בכר הוסיף את האקסטרה והפך לשושלת.כך גם היה בהפועל באר שבע עם הקבוצה של אלישע לוי, שהגיעה לגמר הגביע וסיימה בצמרת בעונת 2014/15. תסתכלו על ההרכב שפתח באותו גמר (והובס 6:2 על ידי מכבי תל אביב) - אפשר לזהות שם את ההתחלה. בן ביטון בעמדת המגן הימני, ג`ון אוגו ואובידיו הובאן בקישור, מאור בוזגלו ואליניב ברדה בהתקפה ומאור מליקסון שעלה מהספסל - זה הבסיס שעליו הוסיף, שוב, ברק בכר את האקסטרה (בדמותם של שחקנים כמו מהרן ראדי או בן שהר), והפך אותה לקבוצה שדרסה את הליגה במשך שלוש שנים.אפילו בהיסטוריה של בית"ר ירושלים יש "קבוצה שלפני" שכזו - בעונת 1995/96, אחרי עונה מאכזבת, הגיע אלי כהן "השריף" לבית"ר, ובנה אותה מחדש. הוא הנחית בארץ קשר נמרץ בשם אישטוואן פישונט (אז עוד היה לו שפם), שהתחבר עם סטפן שאלוי שכבר היה, הביא את יוסי אבוקסיס ודוד אמסלם והחתים את השוער איציק קורנפיין. גם בית"ר ההיא היתה טובה, אבל לא מספיק טובה (באליפות זכתה מכבי ת"א) - אבל שם החל התהליך. בקיץ, עשו לה את ה"פיין טיונינג" (בעיקר בעזרת איציק זוהר) שהפך אותה לאלופה, והשתפר עוד יותר תחת ידיו האמונות של דרור קשטן ז"ל. אז האם בית"ר ירושלים היא עכשיו "הקבוצה שלפני"? כי יש בקבוצה יסודות לא רעים - יש לה בלם זר מצוין בדמותו של לוקה גדראני, יש לה קשר איכותי כמו ירין לוי, ויש לה צמד כוכבי כדורגל בהתהוות שהם עומר אצילי וירדן שועה. אבל גם כאן, נראה שנדרשת עוד תוספת - כדי להפוך אותה מקבוצה טובה בליגה (אפילו כזו שמסיימת בצמרת או זוכה בתואר), לקבוצה אלופה. הנה ניסיון צנוע להציע כמה שינויים.1. שוער - צריך להגיד שהיו אלופות במדינת ישראל שלא היה להן שוער מרשים. לא כולן הפועל ת"א של אניימה, מכבי ת"א של אובארוב או הפועל (ואחר כך גם מכבי) חיפה עם דודו אוואט. בשנתיים האחרונות, מכבי ת"א זכתה באליפות למרות שלא היה שוער גדול - ובכל זאת, בבית"ר, בטח בגלל האופי ההתקפי, חייבים דמות גדולה שתעמוד בין הקורות, ותספק ביטחון לכל החלק האחורי. למיגל סילבה יש לא מעט זכויות בשנים האחרונות של המועדון, ומול הפועל ב"ש הוא בהחלט נתן הצגה, אבל אם בית"ר רוצה להשתדרג - זה מקום טוב להתחיל בו.2. קישור - שלא יהיה ספק. ירין לוי הוא ברכה גדולה לבית"ר - כשהוא בריא, ואפשר היה לראות את זה היטב בגמר גביע הטוטו, הוא באמת ברמה אחרת. אבל גם הסיפור של ירין לוי, בדרך כזו או אחרת, ייגמר לפחות בסוף העונה. או שהוא יחזור למכבי חיפה, או שיתרחש התסריט הסביר יותר ושהוא ייחטף ע"י קבוצה בחו"ל. ובלעדיו, אפשר היה לראות כמה בית"ר חשופה. הניסיון עם איילסון טבארש מתברר כמשהו שלא הבריק - בית"ר הזאת צריכה אבוקסיס חדש (לחלופין, בואטנג או אלברמן), כזה שיהיה הלב הפועם מאחורי הברק של אצילי ושועה, ויספק לה את המנהיגות וה"רוע" שנדרש כדי להיות אלופים.3. חלוץ - ג`ונבוסקו קאלו הוא אנדרייטד מובהק. יש לו הרבה כישורים, ומשבוע לשבוע הוא הולך ונעשה יותר טוב. אבל לבית"ר, ולכל קבוצה אלופה, תמיד היה חלוץ גדול ומשמעותי שהבקיע בצרורות. למכבי חיפה היה ארבייטמן ודבאלישווילי, להפועל ת"א היה את שכטר, למכבי ת"א - כמובן - את ערן זהבי. בהיסטוריה של בית"ר - לא חסרים שמות, מאוחנה (על גלגוליו השונים), דרך שאלוי ועד יצחקי. כדי להשיג את כמות הנקודות הנדרשת לאליפות, היא צריכה שחקן שכובש בספרות כפולות. עומר אצילי, על הנייר, הוא כזה - אבל אם להשתמש במשל של מכבי חיפה, גם הוא צריך דין דוד חדש.4. החלטה - מעל הכל, זו שאלה שנוגעת לבסיס, ולבעלים ברק אברמוב. מה הוא רוצה לראות בבית"ר? האם הוא רוצה לראות קבוצה נחמדה, שעושה אירופה כל שנה, מרוויחה ניקוד ומדי פעם לוקחת תארים (כמו הגביע ב-2023 או גביע הטוטו העונה); או קבוצה שהולכת קדימה ומפרקת את הליגה. בראיונות שונים שהעניק, אברמוב מדבר על 2030 כזמן שבו בית"ר תבשיל להיות קבוצה שמתחרה על האליפות. ואכן, יש גם פערים כלכליים שצריך להתחשב בהם - בית"ר, מבחינת משאבים, אינה מכבי ת"א, הפועל ב"ש ואפילו לא הפועל ת"א.אבל אם מסתכלים, שוב, על ההיסטוריה של המועדון - בית"ר לא פעם הצליחה גם כשלא היו לה משאבים כלכליים יוצאי דופן. בעזרת ניהול חכם, ובנייה טובה, אפשר לשבור גם פערים כלכליים - בטח בספורט כמו כדורגל. סליחה על המילה הגדולה, אבל זו שאלה של חזון: האם אברמוב רוצה ללכת על כל הקופה, או להסתפק בפירורים של הגדולות? את התשובה לשאלה הזאת, נצטרך לראות מתישהו. אולי כבר הערב, בבלומפילד.