הסרט "סקוט פילגרים נגד העולם" נחשב ללהיט קאלט לא קטן. במרכזו, סקוט פוגש את אהובתו - אבל כדי להשיג את ליבה צריך להילחם בכל האקסים שלה, אחד אחרי השני. והוא אכן מנצח את כולם, עד שהוא מגיע ליריב הגדול ביותר שלו - הוא עצמו. לפעמים, המכשול הכי גדול שלך בדרך להצלחה האולטימטיבית - הוא הפחדים שלך, שמכשילים אותך בדרך לקחת סיכון ולהגשים חלומות. בית"ר ירושלים, כידוע, נמצאת בעיצומו של תהליך חיובי - שאפשר לראות בכל אחת משדרות המועדון. הקבוצה על הדשא מתקתקת ונראית מדהים, סוף סוף יש שדרה מקצועית אמיתית שמחזיקה מעמד, קבלת ההחלטות קרה ולא מושפעת מרעשים חיצוניים (מי היה מאמין?), הזרים הולכים וגדלים לתוך החולצה שלהם והקהל מביע את אמונו, שבוע אחרי שבוע, ביציעים.אבל למרות שבכל מובן אפשרי ניתן לזהות צמיחה - דבר אחד לא השתנה, והוא הביטחון העצמי של המועדון - או לפחות של חלקים מהקהל שלה. ואפשר גם להבין את חוסר הביטחון - אלה חששות טבעיים מקבוצה שידעה לא מעט נסיכים של רגע, תחושות של מהפך ושינוי, ניצחונות גדולים (אמנם לא כמו היום) - שנכבו ונכזבו, כולל בעונה שעברה; גם אז היא הצליחה לרשום ניצחונות מדהימים על מכבי חיפה ומכבי תל אביב, וזה נגמר בקול ענות חלושה. לא פשוט להאמין במערכת או באנשים, אחרי כל כך הרבה חלומות שנשברו.הניצחון הגדול אמש על מכבי תל אביב אמור להיות רגע משמעותי גם בהקשר הזה. ולא רק בגלל התוצאה ההיסטורית או הכדורגל המטורף שהיא הציגה, אלא גם בגלל הגיבורים של הניצחון הזה. קחו, לדוגמא, את איילסון טבארש. הקשר האחורי שהגיע מכף ורדה כמעט נמחק מהרוטציה בשבועות האחרונים - אבל קיבל את ההזדמנות (כתוצאה מהפציעה של ירין לוי), והראה שיש בו יותר ממה שנראה בהתחלה.גם ג`ונבוסקו קאלו - אמנם הוא חלוץ, ובמשחק הזה הוא לא דיבר במספרים, אבל ההופעה שהוא נתן הייתה פשוט פנומנלית. הוא הניע את המשחק בלי הפסקה, לא הפסיק להרוויח כדורים גם רחוק מהשער, ופתח את הדרך לעומק המטורף של דור מיכה, יונה, אצילי ושועה. או בריאן קרבאלי, שממשיך לגדול לעמדת הבלם גם ללא לוקה גדראני לידו. הזרים המושמצים, שרבים כבר תהו אם צריך לחתוך אותם, הוכיחו שוב שלא סתם הביאו אותם לבירה. ומעל כולם, שני הגיבורים הגדולים של המשחק - ירדן שועה ועדי יונה. שועה, עד ממש לא מזמן, שוב נגרר למשבצת השחקן הבעייתי - בגלל מעידות כמו האדום (המטופש) מול הפועל פ"ת או התקרית (המיותרת) מול אלמוג כהן. אבל בית"ר - בניגוד לפעם - ידעה לקחת נשימה, לתת את ההזדמנות, לא להיכנע ללחץ - והרוויחה את ההופעה המדהימה שלו אמש.וכן, זה נגע גם לעדי יונה - השחקן שכל הזמן שמע כמה הוא לא מספיק טוב. ילד מוכשר, שהלחץ איים להכריע אותו - כולל כמה פציעות חסרות מזל. אבל אתמול, בבלומפילד, ובכלל בעונה הזו אפשר לראות שוב כמה ליונה יש את הניצוץ הזה. את המהירות, את החריצות ואת החוש לשערים - שחקן בית אמיתי, ירושלמי, שהופך לכוכב הכי נוצץ של הקבוצה מהבירה. חלום שמתגשם, ביותר ממובן אחד.אוסף השחקנים האלה, שתמיד נחשבו לכאלה שהם לא מספיק טובים, נחמדים אבל לא יותר מזה, שמות שטובים - אבל לא לרמות הגבוהות באמת, התאחדו לתצוגה של קבוצת כדורגל בלתי נתפסת, באחד המשחקים הכי גדולים בתולדות המועדון. ואולי השלב הבא בהתפתחות של המועדון נוגע גם לביטחון העצמי שלה - ביכולת להאמין שזה אפשרי. שהיא לא פחות גדולה, לא פחות מוכשרת, לא פחות חזקה ועוצמתית - מאף יריב שהיא מתמודדת מולו.רגשי הנחיתות הישנים חטפו נוק אאוט עם כל גול שחדר לרשת של משפתי (וג`ראפי). בכל רגע שבו בית"ר דהרה קדימה, היא נלחמה לא רק בהגנה של היריב - אלא גם בכל מה שהשאיר אותה מאחור בעבר. החשדות, הספקות, הלחץ והפחד ממה שיקרה. בית"ר עלתה לדשא כמו קבוצה חזקה, שמסתכלת מול יריב שנראה חזק - והתעלתה עליו בכל פרמטר. ה-9 בנובמבר, 2025, הוא יום שאוהדי בית"ר לא ישכחו כל החיים - אבל הוא צריך להיות התחלה. זה משחק שצריך להיות הרגע שבו בית"ר מרימה מפרש, מסתכלת קדימה ומפסיקה לפחד מהשדים שלה. מורידה את כל סימני השאלה, ומחליפה אותם בסימני קריאה. זה יכריח אותה גם להתמודד עם ציפיות (משהו שהיא עדיין קצת מפחדת ממנו), אבל זה המחיר של להיות חזק באמת. חזק כמו הקונצרט ההיסטורי שהיא נתנה אמש. לילה שכולו עוצמה של מועדון גדול.