הכדורגל הישראלי חזר השבוע מפגרת הנבחרות, וכבר עכשיו היא מרגישה כמו היסטוריה רחוקה. קיבלנו שני מחזורים מלאים בשבוע האחרון ולא פחות מ-1,260 דקות של כדורגל. בעצם, פחות. בממוצע היו לנו בשני המחזורים האלה 53 דקות למשחק, מעט מעל הממוצע במחזורים 1-10 שעמד על 51.5.90 דקות: כל הכתבות בסדרהלמעשה, במחזור ה-12 שנערך באמצע השבוע שיחקו מעט יותר כדורגל מאשר במחזור ה-11. בניגוד להערכות ולהשפעת עומס המשחקים או הסטריאוטיפים על הכושר הגופני, השילוב בין הרוטציה והמשחקים הוביל לעצימות סבירה בקנה מידה ישראלי. למרות זאת, את רוב המספרים נשמור למחזור הבא ולסיכום הסיבוב.הפעם, בשונה מהנהוג ב-90 דקות, נתמקד בקבוצה אחת, מהמנצחות של השבוע הכפול: מכבי חיפה. אחרי שהירוקים מהכרמל ספגו שערים שעלו בנקודות בארבעת המחזורים הקודמים לפני השבוע הכפול, הפעם הם נפרדו מהפועל פתח תקוה ב-0:0 וניצחו 1:2 את הפועל ת"א, ארבע נקודות יקרות לקבוצה של ברק בכר.היו הרבה מאוד דיונים לאורך העונה על הבעיה של חיפה בדקות האחרונות. בשלב מסוים זה הרגיש כאילו השערים באוויר - הטעות שהובילה לפנדל של מתיאוס דאבו ולסוף עידן דייגו פלורס, חוסר הריכוז בנגיחה של גיא חדידה מטבריה, הכדור החופשי של אלעד מדמון מהפועל י-ם, העבירה של אגבה מול סכנין שהובילה ל-3:3. גם האוהדים רק "חיכו" לראות איפה זה נופל הפעם. השבוע נראה אחרת. היה המון לחץ, גם מול הפועל פתח תקוה ובטח מול הפועל תל אביב, אבל חיפה הצליחה לשמור על יתרונות. דווקא אחרי ששמרה על יתרונות בצורה רעה, הפעם הם הצליחו לשמור על 1:2 מול הפועל ת"א שאולי טובה מהם על הנייר.מה השתנה? לא ראינו הבדל משמעותי בחילופים של הירוקים, ולא היה חילוף בעל אופי הגנתי בהכרח מול הפועל פ"ת או מול הפועל ת"א (להוציא העלתו של פייר קורנו במקום ינון פיינגזיכט בדקה ה-67 ביתרון 0:2, שנועד לתת דקות לצרפתי). אם כן, ראינו שינוי בניהול הזמן.אין דרך יפה להגיד את זה, אז פשוט נגיד את זה. מכבי חיפה התחילה להעיף כדורים. במשחק מול הפועל פתח תקוה ראינו את זה לאורך 90 דקות, כשהירוקים בזבזו זמן במשך 28:12 דקות לעומת 16:55 של המלאבסים (על פי הנתונים של 365 ואופטה), מהפערים הגדולים ביותר העונה לרעת מכבי חיפה. לשם ההשוואה, ב-0:5 של בית"ר על טבריה שהיה משחק חד צדדי הפער עמד על שבע וחצי דקות, לא כמעט 11 וחצי.עומר פרץ, מאמן הפועל פ"ת, התייחס לזה בעצמו: "בכל רגע המשחק נעצר והם ידעו להשתמש בכל הטריקים בספר. זה משהו שאנחנו צריכים ללמוד ממנו, בטח כשאנחנו מובילים במשחקים. היא השתמשה בכל הקלפים של בזבוזי הזמן מאפשרים. שחקנים נפלו, מתחו את השעון, עד שדולב חזיזה עלה מהספסל לכדור חוץ עברה דקה. זה מעט חוסר פרופורציות". המגמה המשיכה גם במשחק מול הפועל ת"א, משחק בו מכבי חיפה שלטה בכדור (54% מהזמן לעומת 34% מול הפועל פ"ת) ועל כן בזבזה פחות זמן מאשר הפועל ת"א, במשחק ביתי מול 25,462 אוהדים ירוקים ובלי קהל חוץ, עד לדקות הסיום.בתוספות הזמן במצטבר הוכרזו 10 דקות, כשבפועל היו 11:15 דקות. שיחקו ב-4:17 דקות מתוכן, 38% שנחשב נמוך. ראיתם את הלחץ הזה על ברק בכר ועל מיכאל אוחנה שהתפלל על הספסל, כשבחצי השני היו שמונה דקות של תוספת זמן ומעט מאוד דקות של כדורגל ממשי.יש מי שיגידו שקבוצות גדולות לא צריכות לבזבז זמן, והם צודקים. מכבי חיפה הייתה מועדון שלקח אליפויות בסיבוב הראשון של ברק בכר וניצח עם שלישיות ורביעיות, משחקים שנגמרים בשריקה כי לא נעים מהיריבה. לא רגעים שבהם מורחים חילופים, מתגלגלים על הדשא ונלחמים בשעון.הביקורת הזאת לגיטימית, ובסופו של דבר סדרת הכתבות אותה אתם קוראים כרגע נועדה לשים דגש על בזבוזי הזמן בליגת העל. לא מדובר בהכרח בדבר טוב או במשהו שקבוצה "צריכה" לעשות, אבל בחלק מהכדורגל. ברגע שמכבי חיפה נשכבת על הדשא, היא מודעת למגבלות של עצמה. ברגע שהיא מודעת למגבלות של עצמה, היא יכולה לנצח. כדורגל ניטשיאני, אם תרצו."האדם הוא דבר שצריך להתגבר עליו", כתב פרדריך ניטשה, וזאת הייתה חלק מהטעות של חיפה בעידן דייגו פלורס. שלושת המשחקים בהם חיפה בזבזה הכי הרבה זמן העונה היו בעידן בכר, כשבזמן פלורס הם היו בתחתית ליגת העל. זה לא בהכרח דבר טוב למקום בו מכבי חיפה רוצה להיות, אבל כן למקום בו חיפה כרגע - קבוצה לא מספיק מוכשרת בשביל להתחרות בצמרת ליגת העל, אבל כן אחת עם שחקנים מהירים שיכולים לנצל חוסר ריכוז של היריבות. במשחקים מול סכנין, טבריה וירושלים היריבות הרדימו אותה והבקיעו. במשחקים מול הפועל פ"ת והפועל ת"א היא התחילה להרדים אותן בחזרה.