במועדונים מסודרים — כאלה שמנסים לנהל כדורגל כמו שצריך — מחלוקת בין אוהדים למאמן מלווה בדרך כלל בשלטי מחאה עסיסיים, קללות נמרצות, ואפילו בהשלכת חפצים לעבר הריבוע הטכני. במכבי תל אביב של השבועות האחרונים זה הגיע למקום אחר לגמרי: פצצת תאורה שנורתה לעבר הבית של המאמן. מעשה שהאיר לא רק את הבניין של משפחת לאזטיץ`, אלא בעיקר את הפן האפל של קומץ אוהדים שמרגיש שכל העולם — והמועדון — שייכים לו.אבל בניגוד למה שמקובל לחשוב, מכבי לא רק שלא מתכופפת — היא נלחמת בנגע ומנסה להסיר אותו. הקומץ הזה אותר והורחק מהמגרשים, ויש דיבורים על הגשת תביעה לבית המשפט. חשוב להבהיר: מועדון שמנוהל ברצינות לא נותן לברית הבריונים להכתיב לו התנהלות. והכול בעוד שהמאמן עצמו — האיש ששמו הפך לשק חבטות קולוסאלי - ממש לא איזה כישלון טקטי אקזוטי. להיפך.לאזטיץ` כבר שם על המדף אליפות, פעמיים שלב בתים אירופי, גביע טוטו — רקורד שבמקומות מתוקנים היה מזכה אותו בפסל בכניסה לאצטדיון. אבל כאן? דווקא הלבוש שלו, שמזכיר את ליאוניד, המורה להתעמלות של פישנזון ב״אלכס חולה אהבה״, הפך לסמל ללעג. כאילו מאמן בלי חולצה של גאנט ורולקס לא יכול לחבר קבוצה.ואז מגיעים המיקרופונים המשוטטים: חקירות לעיני המצלמה, מבטים מלמעלה, נזיפות מתנשאות בכל מהלך. עכברי המקלדת ממהרים לכנות אותו "מורה להתעמלות”, כאילו זו תובנה מקצועית. והכול עטוף באותו אנטגוניזם שלעתים נדמה שהוא מגיע יותר משנאת זרים מאשר מכדורגל. נכון שז׳ארקו הפסיק להתפייט מול המצלמות ותשובותיו הטלגרפיות לעיתים מעצבנות, אבל זכותו לענות ב״כן ולא״, ״שחור ולבן״. הרי מה שיגיד, יחזור אליו כבומרנג. בלאיו הכי ישתו לו את הדם עם קשית של טרופית. וכאן מגיעה הנקודה הכואבת: הקומץ הזה כמעט הצליח לגרום לאפקט דומינו מסוכן. עזיבה של לאזטיץ` בגלל אמל״ח תלול מסלול על ביתו (אגב, מאיפה הושג הפריט הצבאי הזה? איך מתקדמת החקירה? האם היו ל״תאורן״ תומכי לחימה?) הייתה מקנה לקומץ ניצחון פירוס, כזה שישאיר צלקות — לא רק על הלוגו של המועדון אלא גם בנפשו של גולדהאר. שוו בנפשכם, שאולי זו הייתה הפעם שבה גם מיץ׳ היה אורז וחוזר במלוא האון וההון לשוק הקנדי, משאיר את המפתחות על השולחן כמו מישהו שגילה שהדירה ששכר מגיעה עם שכן שמרעיש בלילה. ואז מי היה מגיע לקריית שלום? אליהו אליהו?מאמן אפשר להחליף, שיטה אפשר לשנות. אבל מועדון שמתחיל להיגרר אחרי אלימות — אפילו באופן עקיף — נמצא במדרון חלקלק. כי זה לא עוד משבר במכבי תל אביב. זו תזכורת שבכדורגל, לפעמים האויב הגדול של המועדון הוא לא היריבה העירונית ולא אובדן נקודות — אלא אותם אנשים שטוענים לאהדה מוחלטת, אבל פועלים בצורה שמחריבה מבפנים.המאמן יישאר או ילך, אבל אם האלימות לא תיעצר — גם גולדהאר, עם כל האהבה, הסבלנות והכסף שלו — לא יוכל להציל את המועדון מהאוהדים של עצמו. לכן המאבק על דמותו של המועדון הצהוב חשוב לא פחות מהעימות החזיתי הערב בטוטו טרנר. מצד אחד, לאזטיץ`, עם צפצופים באוזן מהדי ההתפוצצויות והרכב טלאים, ומנגד רן קוז׳וך עם לוק של גרהאם פוטר ודן ביטון.