בואו נחתוך ישר ללב העניין: בימים שקדמו לסגירת החלון, אלון תורג׳מן ביקש הבהרות, וקיבל מרן קוז`וך את המשפט שמאמנים שומרים בצ׳ימידן לצד לוח טקטי מקופל: ״אתה תהיה בסיטואציה לא פשוטה״. אין ניסוח שמדליק חלוץ יותר מזה.אז הוא הלך עם הלב, ונתן בראש לאיש שהראה לו את הדרך החוצה. בתזמון מושלם, אלון קימט את המצח, איזן ל-1:1 וסידר למקומיים עוד ערב של שאלות בלי תשובות; ערב טעון בשאלות של מעמד, של אגו, של מי טעה ומי יצא פיתה. תורג׳מן הרים יד בהתנצלות, והקהל שכמה דקות קודם לכן עוד מחא לו כפיים בטקס הפרידה הרשמי קיבל לפתע סיבוב בקופסא. בפרלמנט של שלמה אילוז יגידו לכם שהכול והגול מלמעלה. לוקחים שכטה מהפרלמנט נייט ונזכרים שאחד הגורמים שדחפו את הקילר עם הבייבי פייס החוצה היה ג׳אבון איסט, שעשה את הדרך ההפוכה. רחש רציני עבר ביציעים כשאיסט הוזנק מהספסל במחצית השנייה, נקש בעקביו ועלה על המשטח. האיש שבא במקום תורג׳מן ניסה להשפיע, ולא ממש הצליח להותיר חותם. וכששואלים מה בער כל כך לוותר על גולר מוכח, התשובה לא יכולה להיות ״שובר שיוויון״. הרי לא הגיעו לכאן דידייה דרוגבה וגם לא ויניסיוס ג׳וניור. לפעמים שער בדקה הנכונה שווה יותר מתוכנית חומש ומגדלים פורחים באוויר.ועכשיו מדברים על עסקה חדשה: השוער וולף ממכבי פתח תקווה לטרנר. אתם מבינים, ניב אליאסי, שהציל את המוליכה מתבוסה ביתית ונותן עונה מצויינת, אמור להיאבק על מקומו מול שוער שאולי יגיע מהליגה הלאומית. וכל זה כשעתידו של קוז׳וך עצמו עדיין לא ברור. לפני שתנאיו ישתוו לאלה של מאמני מכבי תל אביב ומכבי חיפה, רמזו לו בעדינות באר שבעית טיפוסית: קודם תביא צלחת, אחר כך מחשבון. ולמרות שהפער צמח ל-7, נדמה שבבאר שבע מביטים יותר לכיוון מכבי תל אביב ופחות לעבר בית״ר. מבינים שהאיום המרכזי מגיע מהקרחון הנורווגי ולאו דווקא מהבוסתן הירושלמי. ובעוד שבצמרת החיים יחסית נוחים, חיים סילבס ממשיך לעשות עבודה שקטה ויסודית, כפי שעשה גם במועדון ספורט אשדוד בטרם הוזז מתפקידו על לא עוול בכפו. המאמן עם המבט העמוק בעיניים והחיוך הדק התכונן היטב, וכמעט יצא עם כל הקופה. קיבלנו הופעה נדירה של חיפה האדומה בזמן שיואב כץ קיבל קבלות ראשונות על ההשקעה הבלתי נתפסת ברכש. הפעם, אם יורשה לנו, הגיע לחבר׳ה לחזור לכרמל דרך כביש 6. ובמעבר חד: בנסיבות הקיימות, כשאנשים חיים בחרדה קיומית עם הכנה לזריקות אטרופין, כדאי לקחת הכול בפרופורציות. ומשכך, אפשר היה לוותר על שריקות הבוז לרותם חטואל. לא כל פוסט מתלהם או חריגה מכללי הפנטומימה מצדיקים מקהלה צורמת. גם על התגובה של החלוץ אפשר היה לדלג: אותו רגע בירידה לחדר ההלבשה, כשהוא מכווץ את שפתיו באופן משונה ומפנה את פניו לעבר גבעת הצעקות שהזדקרה לה לפתע פתאום בטרנריה. ולא, זו לא הייתה נשיקה שהופרחה לה באוויר. לפעמים השתיקה יפה יותר, גם ביציע וגם על הדשא.