בית"ר ירושלים, מאז היווסדה ועד עצם היום הזה, היא המועדון הרגשי ביותר בישראל. יש מועדונים גדולים יותר, אבל אין מועדון שבו הרגש משחק תפקיד כל כך מרכזי - על כל סוגיו. מועדון שנע כל הזמן בין סקנדל לפסטיבל, בין חלומות על אליפות לבין חשש מהישרדות.<br /><br />אבל גם במועדון כזה, היתה תקופה אחת סוערת במיוחד - והיא ימיו של משה חוגג כבעלים. חוגג קנה את בית"ר בקיץ 2018 מאלי טביב, ורצה לבנות קבוצה שאפתנית. הוא מינה את רוני לוי למאמן, את יוסי בניון שזה עתה פרש כמנהל מקצועי - וגם סוללה שחקנים יקרים על הדשא. עלי מוחמד, מיכאל אוחנה, גדי קינדה ז"ל - ואז, הוא היה צריך למלא את משבצת הבלם הזר. וכך הגיע לישראל דיוגו ורדסקה. ורדסקה גדל במחלקות הצעירות של פורטו, ולבית"ר הוא בא בקיץ 2019 אחרי שנתיים בריאל סראגוסה מהליגה הספרדית השנייה. הוא היה אמור להיות החתיכה האחרונה בפאזל שבנו בניון ולוי, במטרה להחזיר את בית"ר לימיה הגדולים. אבל אז, דברים השתבשו. ורדסקה סיפר על התקופה בבית"ר בראיון לפודקאסט הפורטוגלי 4 Cantos do Mundo.<br /><br />על ההגעה לישראל הוא סיפר: "היו לי הצעות מרומניה וכמה מקפריסין. רציתי לנסות את ספרד, אבל מועדון אחר. פתאום, מהרגע להרגע הגיעה הצעה מישראל. מיד חשבתי על הדברים שרואים בטלויזיה. פצצות, מלחמה... היה איזה איש עסקים שאמר לי שהמנהל המקצועי יתקשר אליי ואמרתי לו `בסדר, הוא יכול`. זה היה יוסי בניון והוא דיבר איתי ספרדית באופן שוטף". <br /><br />"הוא סיפר לי שהחבר הכי טוב שלו הוא פרננדו טורס ושהוא שיחק בספרד. זה היה תמריץ עבורי, בגלל שאם אתה מגיע למדינה כזו ויש לך מנהל מקצועי שהוא כריסטיאנו רונאלדו של המדינה והוא דובר ספרדית, אז המו"מ היה מהיר". <br /><br />"יוסי היה המנהל המקצועי הכי טוב שהיה לי בקריירה, ללא ספק. בכל המובנים. הוא עזר לזרים בהכל. הוא היה שואל איך האשה, מאיפה היא מגיעה, דואג לוויזה. מדי פעם הוא גם היה מצטרף אלינו לאימונים לפעמים, רק בחלק הראשון בתרגילים עם הכדור". ובהמשך, ורדסקה מספר גם על התקופה שבה הדברים נכשלו: "בעונה הראשונה סיימנו במקום השלישי, זכינו בגביע הליגה (הטוטו). בסך הכל זו היתה עונה טובה. שיחקתי באירופה והפסדנו לקבוצה מאלבניה (טאוטה). הנשיא (משה חוגג) פיטר את המאמן (רוני לוי) מאחורי הגב של יוסי. המאמן סיפר את זה ליוסי והוא הודיע לנשיא שגם הוא מתפטר". <br /><br />"נשארנו בלי מאמן ובלי מנהל מקצועי. לאחר מכן הנשיא פנה אלינו, הזרים, ואמר לכולנו שכולנו שחקנים שהביא יוסי, ואנחנו יכולים לחפש קבוצה חדשה כי אף אחד לא ישחק. הייתי מוכן לעזוב, רק שישלם לי מה שהוא חייב לי בחוזה. בנוסף, הוא אמר לי שאשתי לא תוכל להיכנס למדינה כי באותו זמן לא היינו נשואים. לא יחדשו לה את הוויזה". <br /><br />"לא הייתי מוכן לחזור הביתה ולוותר על הכסף של כל העונה. זו היתה תקופה קשה מבחינה מנטלית וגם מבחינה פיזית. למזלי היו לצידי ז`וסוואה ומיגל ויטור מהפועל ב"ש. הסברתי לז`וסוואה את המצב שלי ומדי פעם הייתי מגיע לבית שלו והייתי שוהה שם בסופי שבוע ולאחר מכן אצל ויטור". <br /><br />"בפברואר, החלפתי סוכן והגעתי להסכמה שישלמו חלק מהשכר ובאפריל חזרתי לספרד. זו היתה אחת העונות הקשות בקריירה שלי אם לא הקשה מכולן. הייתי חייב לעשות הכל לפי הספר, אחרת היו מבטלים לי את החוזה". למרות הטונים הצורמים שבהם זה נגמר, את ישראל הוא זוכר לטובה. ורדסקה סיפר: "ישראל היא לא מה שרואים בטלוויזיה. בחדשות רואים רק מלחמה ופצצות, אבל בתקופה שהייתי שם זה קרה רק בגבולות. כשהייתי בישראל, הכל היה בטוח ושליו, האנשים היו רגועים לגמרי. היתה פעם שיוסי דיבר איתי שיכולה להיות התקפה ולהכין את הבונקר, אבל שלא אשכח לבוא לאימון (צוחק). פעם ראשונה ששמעתי משהו כזה בחיי". <br /><br />"היו שחקנים בקבוצה שלי ששירתי בצבא כי זה שירות חובה שם. הם היו בצבא, באו לאימון וחזרו לצבא. אשמח לחזור לשחק בישראל. יש לי חבר לשעבר בקבוצה, מתיאס נהואל, שעבר לשחק במכבי חיפה (מאז עזב)".<br /><br />גם מבית"ר, נשארו לו זכרונות טובים. כשנשאל מה היה הקהל הכי גדול ששיחק עבורו, הוא אמר: "בישראל, בית"ר ירושלים. אני זוכר משחק מול הפועל ת"א. היינו במשחק חוץ והרגשתי כאילו זה משחק בית. זה היה כמו משחק בין פורטו לבנפיקה".<br /><br /><strong>השחקן הכי טוב ששיחקת לצידו?</strong><br />"מבחינת איכות, היה את ליוואי גרסיה, שלאחר מכן נמכר לא.א.ק אתונה. הוא היה מדהים. מהיר, חזק. הוא היה שונה. אפשר היה לשים לב שהוא רמה מעל הליגה".<br />