בשני העשורים האחרונים ביסס עצמו יובל נעים כאחד המאמנים המוכרים והצבעוניים בכדורגל הישראלי, עם קדנציות זכורות במועדונים כמו הפועל רמת גן, בני סכנין ובית"ר ירושלים. בעונת 23/24 הוא עמד על הקווים של סקציה נס ציונה וחווה איתה ירידת ליגה כואבת לליגה א` – אולם התברר שזהו אינו הגורם להיעלמותו מהנוף של הכדורגל המקומי בתקופה האחרונה. בשיחה גלויה וחשיפה ראשונה לבן גולדפריינד במגזין החג של N12, מספר נעים על תאונה קשה שעבר באצטדיון בנס ציונה. פציעה זו הותירה אותו עם מגבלה פיזית משמעותית, ודחפה אותו לשקול פרישה קבועה מקריירת האימון."אחרי אחד האימונים בנס ציונה הלכתי להתקלח, כרגיל", מספר נעים בן ה-59. "והייתה בעיה שם במקלחות, בעיה שהתרענו עליה כמה פעמים ולא סידרו, שהמים לא מתנקזים. איך שיצאתי מהמקלחת והתחלתי ללכת לכיוון חדר ההלבשה החלקתי. קיבלתי מכה מאוד חזקה בגב, בכתף וביד שמאל, איתה ניסיתי למנוע את הנפילה. מאז יש לי פגיעה בעצב". "כן, אני מאוד מוגבל. אני צריך עזרה בללבוש חולצה כי אני לא יכול להרים את היד ולעשות תנועות נורמליות. אפילו בשינה זה מגביל אותי. בן אדם רגיל לישון גם על צד שמאל וגם על צד ימין, אז אם אני נרדם על צד שמאל מגיע כאב חד שמעיר אותי. כל הלילה אני מתעסק עם זה ואז ואז מגיע הבוקר ואני גמור מעייפות, במקום לקום רענן"."הלכתי לפרופסור עם שם מאוד גדול בארץ שאמר לי שגם אם אני אעשה ניתוח מאוד קשה ומסובך, עם תהליך החלמה של שנה וחצי - 90% שהוא בכלל לא יעזור לי. אז החלטתי שאם אלה הסיכויים, עדיף לי להשאיר את המצב כמו שהוא"."אני לא יכול לחזור לאמן. נקבעו לי 32% נכות לצמיתות מביטוח לאומי. כמאמן אני מאוד פעיל על הקווים, מאוד אמוציונלי. בכל תנועה לא טובה או לא נכונה שאני עושה עם היד אני מרגיש כאבים עצומים. העבודה שלי זה לא לשבת בשילוב ידיים במשרד, זה כדורגל. אז כל תנועה לא טובה גורמת לי לכאבים כמה ימים ברציפות. אז החלטתי לקחת פסק זמן מהאימון"."היום אני עובד במחלקת הסקאוטינג של ההתאחדות לכדורגל, מאתר כשרונות צעירים. הולך ל-5-4 משחקים בשבוע של בני 18-12 ומכניס למאגר שחקנים שלדעתי יש להם פוטנציאל. זה דבר שהייתי עושה גם כשלא הייתי בתפקיד הזה, אז עכשיו אני עושה את זה ברגוע יותר. בלי מתח, בלי עצבים. אנשים לא יודעים אבל כמאמן הייתי לוקח 8-7 כדורי אדוויל במשחק כדי להירגע".