ב-1972 רייקיאוויק הייתה בירת העולם. לא בגלל הרי הגעש, לא בגלל הדגים, אלא בגלל לוח השחמט. בובי פישר, אמריקאי-יהודי עם גאונות שהייתה כרוכה גם בטירוף, הביס את בוריס ספסקי והפך את הקרב על אליפות העולם למלחמה הקרה בגרסת 64 משבצות. איש לא העלה בדעתו שיום אחד, חמישים וארבע שנים אחר כך, יגיח מאמן סקוטי משום מקום ויגרום למאמן עם טבעת אליפות על היד ויומרות מפה ועד מדריד להרגיש כאילו הוא עצמו נלכד במט מהדהד.וזה כבר לא מקרי. בפעם השנייה בתוך שלושה חודשים, מילר הצליח לגרום לרן קוז`וך להיראות כאילו הוא תמיד מגיע שלושה מהלכים מאוחר מדי. יש מאמנים שמנצחים משחקים, ויש כאלה שמצליחים להיכנס לראש של המאמן שמולם. מילר, לפחות כרגע, שייך לסוג השני. הוא הגיע לקריית שלום כברירת מחדל, ובינתיים אוסף גביעים כאילו הוא מוצא אותם בדרך לקפה של הבוקר ולכוסית הוויסקי של הלילה. שני גביעים ברציפות, שניהם על הראש של באר שבע. לא רע בשביל מישהו שלא ידע אם הוא הולך או בא. ומה עם קוז`וך? אם תשאלו את האנשים סביבו, הם אולי יספרו לכם שביום שלישי הקרוב מחכה הדבר האמיתי: אלופת איסלנד, מוקדמות הצ׳מפיונס, הכסף הגדול. גביע אלוף האלופים? גביע הטוטו בהמשך הדרך? נחמד למדף, לא הרבה מעבר. ויכול להיות שהם צודקים. אבל יש בעיה אחת עם ההסבר הזה. כשאתה מפסיד שני תארים באותו ערב (הלך גם הטוטו), קשה מאוד לשכנע את עצמך שהם לא היו חשובים מלכתחילה. מזכיר קצת את ההוא שאמר ש"היא ממילא לא הייתה הטעם שלי", חמש דקות אחרי שקיבל דחייה. באר שבע נראתה כמו קבוצה שמישהו שכח לחבר לחשמל. בלי אור בלוריאן במרכז ההגנה, בלי ג`בריל דיופ ובלי הלדר לופס, כל העסק התפרק מהר יותר מהתוכניות של חופשה משפחתית בקורפו ברגע שמישהו מזכיר את המילים ״תעופה בחקירה״. ז`ואאו ויקטור, הרכש הברזילאי שאמור היה להדליק את טרנר, סבל מבד לאק. בטוח שיש בו משהו, אבל העובדה שמישהו נולד בברזיל עדיין לא הופכת אותו לוויניסיוס. כמה תנועות בלי כדור, פציעה, ירידה מהמגרש, ותחושה לא נעימה שמחזירה אותך המון שנים במנהרת הזמן. זקני וסרמיל יספרו לכם על אלביס סקוריה הרומני שהגיע לנגב עם גינונים של גיורגי האג׳י וסיים אחרי דקותיים על קביים ופתק לביטוח הלאומי בגין החמרת מצב. גם ההחלטות מהקווים לא בדיוק סייעו אמש לאלופה לפתוח את העונה ברגל ימין. ההוצאה של אליאל פרץ ושל אמיר גנאח הגיעה דווקא ברגע שבו עוד היה נדמה שאפשר לבלום את הסחף ואת שגיב יחזקאל במשחק חייו. גנאח, ילד טוב באר שבע, הוא אחד כזה שלא יעשה פרצופים ויבעט בבקבוקי פלסטיק במחאה על החילוף, כפי שעשה פרץ הוותיק והמנוסה. הכי קל להוריד את גנאח מהדשא, וכשזה קורה ביום שהוא ממש טוב, אין פלא שנדלקים הפיוזים ביציע הדרומי. בשחמט יש כלל אכזרי: אם אתה מקריב צריח, כדאי מאוד שתדע למה. קוז`וך הימר, חשף את המלכה, ובסוף גם המלך שלו נשאר בלי מחסה וקרס לתוך עצמו. וזה אולי החלק הכי מפתיע. קוז`וך הוא מאמן שכבר הוכיח שהוא יודע לבנות קבוצה אלופה. הוא מדבר, ובצדק, על חלומות גדולים. ריאל מדריד מוזכרת לא פעם כפסגת השאיפות שלו. חלומות הם דבר חיוני; בלי חלומות אין ספורט תחרותי. אבל יש ערבים שמזכירים לך את המרחק בין טרנר לברנבאו. כרגע, לפחות ממעוף החללית, ז`וזה מוריניו יכול להמשיך לישון בשקט. המשרה בקצה הפירמידה המקצועית של הבלאנקוס לא באמת בסכנה.בשבוע הבא, ברייקיאוויק, קוז׳וך יאלץ ללמוד ללכת על קרח דק. השאלה היא רק אם למד משהו מהמהלכים שהכריעו אותו בשני העימותים האחרונים מול קבלן הגביעים הסקוטי.