חזרה לשורשים: כך הנבחרת עשתה היסטוריה

בשתי הדקות האחרונות של המשחק של ישראל נגד צרפת, כשההכרעה כבר הפכה להיות ברורה, חד משמעית ושומטת לסתות, השתררה תחושה באוויר, מוכרת אך נדירה, שהתגברה ככל שההפרש גדל והזמן נזל, כזו שהופיעה אי אז ב-0:5 מול אוסטריה, שגורמת לך לעמוד על הרגליים ולהריע לבחורים. אז עמדנו על הרגליים והרענו לבחורים.

הניצחון על צרפת הוא ניצחון מוטרף ומטורף, היסטורי והיסטרי, תג של כבוד לכדורסל הישראלי, שכל אחד שהיה שותף לו ישא אותו קרוב ללב עד סוף ימי חייו. ניצחון שהושג בזכות חזרה ל-DNA שייצג שנים רבות כל כך את הכדורסל הישראלי וחסר כל כך במשחקים מול פולין ואיסלנד. ניצחון שהוא סטירה לזחיחות הצרפתית, עם הצד החיצוני של היד. ניצחון שמזקק את המילה הצרפתית שאפו. אז שאפו, שאפו, שאפו.     

חיפש אתונות, מצא מלוכה
הרבה ביקורת נכתבה על השמרנות וחוסר החזון הטקטי של אריאל בית הלחמי, והצורה בה בחר לשחק בשני המשחקים הראשונים ביורובאסקט. והנה, הסיטואציה שנוצרה הכתיבה עבורו, שלא לומר הכריחה אותו, להשתמש בכל הדרכים האפשרויות על מנת לשמור את השחקנים המובילים שלו טריים למשחק ביום שלישי מול בלגיה: משחק נטול לחץ מול יריבה פייבוריטית שהפסד מולה לא יזעזע אף אחד ועל כן אפשר לתת חלוקת דקות סבירה יותר. 

זה הוביל להארכת רוטציה מתבקשת שהכניסה שחקנים נוספים לעניינים, בתרומה וברוח. הארכת הרוטציה גם הסיטה לפרקים את תשומת הלב ההגנתית מאבדיה, שמרה אותו טרי והוסיפה גיוון התקפי. הכדור זז, ההתקפה זרמה, ומה שהיה אמור להיות ניסוי כלים במטרה לממש אותו מול בלגיה, הפך לקרב על רטוב מול צרפת.