Middle Earth: Shadow of Mordor, המשחק הקודם בסדרה היה אחת מההפתעות הגדולות של שנת 2014. המשחק הציג עולם פתוח וחופשי להסתובב בו ברחבי מורדור, העולם של שר הטבעות, ואימץ לעצמו מערכת התגנבות ממשחקי אססין קריד, ואת מערכת הקרב של משחקי ארקהם של בטמן, תתבלו את זה עם מערכת יריבים (שנדבר עליה בהמשך) והתוצאה הייתה משחק מהנה ביותר שמרחיב את היקום של שר הטבעות.

הסיפור
אני חייב להיות כנה: המשחק הקודם והנוכחי הם בין המשחקים היחידים שהעלילה כל כך לא עניינה אותי, שנאלצתי לדלג על המעברונים על מנת להגיע למשחקיות. כי היא כל כך כיפית. לצערי זה נובע מחוסר העניין שלי בסדרת "שר הטבעות". למשחק אין קשר לעלילת הסרטים, ומתרחש שנים לפניי הסרטים. במשחק נשחק את טאליון, מפקד הרנג'רים של גונדור. את גופו של טאליון פוקדת רוח בשם קלברימבור, מי שיצר את שלוש הטבעות בני לילית. המשחק ממשיך את עלילת מורדור, ובתחילת המשחק לאחר שקלברימבור יצר טבעת חדשה, סאורון גונב אותה לעצמו. מטרתנו היא להחזיר את השליטה בארץ התיכונה לידינו. תסלחו לי שאני לא מתעמק בעלילה. היא מרגישה פרט שולי ביחס לכמה שהמשחק הזה כיפי ונהדר.

מתרחש ביקום של שר הטבעות.

משחקיות
אז מה הופך את המשחק לכיפי? המשחק הוא עולם פתוח מגוף שלישי, ועם טאליון נבצע משימות התגנבות, וקרבות אפיים מול אינספור אורקים. ובעולם הזה קיים צבא שלם של קפטנים אורקים. ואחד הדברים שמייחדים אותם היא מערכת היריבים. לכל אורק במשחק יש אישיות ושם משלו. יתרונות וחסרונות. לחלק מהאורקים יהיה יתרון בקרב עליכם, ויהיו חסינים לחלק מהתרגילים, כך שלהכנס לקרב בלי לברר מידע מקדים על הקפטן ולהיות פזיז יכול לעלות לשחקן ביוקר, ולא תמיד דברים ילכו לפי התכנית המקורית. תוכלו לאסוף את המידע על הקפטן דרך חקירות אוייבים, ולנצל אותו כנגד הקפטן. לדוגמא: יש קפטנים שהריגה בחשאי מסוגלת להרוג אותם באופן מיידי, או קפטנים שמפחדים משלל אופציות שניתן לנצל לזכות השחקן במשחק. המטרה היא לא לרוץ ולהסתער ישר ללא תכנית, אלא לחשוב טקטית ולפגוע ברגע הנכון. \ האורקים גם יזכרו את השחקן במידה והם ניצחו אותו בעבר, ויזכירו לו את המפגש הקודם שלהם ביחד, מה שהופך את כל העניין להרבה יותר אישי ומדרבן. ויש אינספור קפטנים. הסיכויים שתיפגשו את אותו אורק פעמיים במשחק קלוש, אלא אם כן הוא אורק שתוכנן לחזור ולהציק לכם מראש כי הוא "רימה את המוות". תוסף חדש ומרענן למשחק הוא קרבות אפיים בין צבא אורקים שאתם תנהיגו ולהשתלטות על טירה של סאורון, כדי לבסס את מעמדינו בארץ התיכונה. הקרבות הללו בדרך כלל לא מסובכים מידי, והם עמוסים ומלאי אקשן, וזה אחד הדברים הכי כיפיים שמורדור מצליח לעשות.

השליטה זורמת וחלקה, ומרגישה טבעית, וזה מרגיש כאילו השחקן הוא אל. אין פשוט מילים לתאר כמה כיף זה לשחוט אורקים בכמויות, אחד אחריי השני. מערכת היכולות של טאליון עצומה, ולכל אופצית שידרוג יכולות יש לפחות שני תתי סעיפים הניתנים לשידרוג, כך שכל שחקן יכול להתאים לעצמו את סגנון הלחימה. למשל אוכל לבחור אם ברגע שאוכל לבצע מהלך מיוחד, הוא יהרוג את האורקים ויגרום להם נזק מאסיבי, או אשאב לאורקים את הנשמה כדי למלא לעצמי את מד החיים במהלך קרב. שחקנים שלא שיחקו במשחק הקודם כנראה יתלהבו מהמשחקיות שלו, אבל מי שמכיר את הקודם לא צריך לצפות לשינויים מרחיקי לכת. נראה שהמפתחים לקחו את כל הדברים שעבדו במשחק הקודם והרחיבו אותם.

הבעיה הגדולה של המשחק? הוא דורש ה-מ-ו-ן שעות משחק וחרישה על מנת להתקדם. שחקן קאז'ואלי לא יוכל להכנס למשחק בלי לחרוש עליו ורק לרוץ על מצב הסיפור בתקווה לסיים את המשחק כמה שיותר מהר. המשחק דורש מהשחקנים להלחם ולאסוף ציוד ולעלות ברמות. זה לא בהכרח נקודה לרעת המשחק, אבל לא לכל שחקן יש את הזמן לשבת על משחק במשך 50 שעות.

נמאס לכם מהחרב? תעברו לדרקון.

גרפיקה
הדבר הראשון ששמתי לב אליו שראיתי את המשחק, הוא הגרפיקה. ולא כי היא הייתה עוצרת נשימה או מדהימה, אלא פשוט כמעט ולא נעשה שינוי במנוע המשחק, והמשחק השני בסדרה זוכה לכמה ליטושים קטנטנים שלא מבדילים אותו יותר מידי מהמשחק הקודם. הוא לא נראה רע, אבל הוא לא נראה כמו משחק שנועד להחזיק את הדור הנוכחי. חלק מהדמויות מסוגלות להראות נהדר, בזמן שהשאר יכולות להראות בובתיות ולא ריאליסטיות או משכנעות. אין ספק שהמשחק שם דגש בעיקר על החוסר ריאליזם של האורקים, ולכן הם פחות או יותר הדמויות שיושבות הכי טוב על המשחק ומחמיאות לו. מורדור נראית מדהים ויצירתית כל כך. מיערות אפלים לשטחים פתוחים, או מבצרי אורקים ענקיים. אין כמו לרכב על דרקון, לעוף לקצה המפה, ופשוט להשקיף על הנוף היפייפה. חבל רק שעיצוב הדמויות לא עומד באותם סטנדרטיים. המשחק רץ חלק, והטעינות קצרות. המשחק לא האט לי גם ברגעים העמוסים ביותר שלו בזמן שהייתי מוקף בעשרות אייבים, וזרימת הקרב לא נקטעה לרגע.

נופים מושקעים ומרהיבים

מערכת יריבים שהופכת את המשחק לממכר.

לסיכום
Shadow of War הוא בהחלט אחד המשחקים הכי מהנים שיצא לי לשחק בהם. הוא בדיוק מה שציפיתי מההמשך של המשחק הקודם. הם לא מושלמים, אבל הם בהחלט מהנים. הגיוון במשחק לא גדול, והשחקן ברובו יעשה את אותן פעולות שוב ושוב, אבל בגלל שהמשחק מצליח להיות כל כך זורם וכיף, אפשר לשרוף עליו 50 שעות משחק בכיף. האנטרנט התלונן על העובדה שהמשחק דורש מהשחקנים לקנות חבילות Loot (ציוד שניתן לקנות בכסף על מנת לקבל ציוד משודרג לדמות במשחק)על מנת לסיים אותו, ואני לא יכול לומר שאני מסכים עם זה. כמו שציינתי, המשחק לא מיועד לשחקני קז'ואל שרוצים לרוץ עליו בכמה שעות בודדות ולסיים אותו. הוא דורש השקעה ושעות משחק. את המשחק סיימתי ללא עזרה חיצונית בתשלום, וכל מה שהייתי צריך זה סבלנות. ואני חושב שאם אתה נהנה מהמשחק, זה לא משנה כמה שעות תאלץ לחרוש עליו. אתה פשוט נהנה.

מערב
קבוצה	נצ'	הפס'	רצף
מערב
1. ת'אנדר	66	14	W 2
2. רוקטס	52	28	L 1
3. לייקרס	49	31	W 1
4. קליפרס	48	32	W 6
5. נאגטס	48	32	W 1
6. גריזליס	47	32	W 3
7. ווריירס	47	33	L 1
8. טימברוולבס	46	33	L 1
9. קינגס	39	41	L 1
10. מאבריקס	38	42	L 3
11. סאנס	35	45	L 8
12. טרייל בלייזרס	35	45	L 1
13. ספרס	33	47	W 1
14. פליקנס	21	58	L 4
15. ג'אז	17	63	W 1
מזרח
קבוצה	נצ'	הפס'	רצף
מזרח
1. קבאלירס	63	16	W 1
2. סלטיקס	59	21	L 1
3. ניקס	50	29	L 1
4. פייסרס	48	31	W 5
5. באקס	45	34	W 5
6. פיסטונס	43	36	L 2
7. מג'יק	40	40	W 4
8. הוקס	37	42	L 1
9. בולס	37	43	W 1
10. היט	36	44	L 1
11. ראפטורס	30	50	W 2
12. נטס	26	53	W 1
13. סיקסרס	24	56	W 1
14. הורנטס	19	61	L 5
15. וויזארדס	17	63	L 4

Shadow Of War: צעד קדימה לסדרה.

משחק ההמשך מצליח להתעלות על קודמו. ביקורת.