תוכנית דני: הדרך בה אבדיה חוזר לעניינים

אחרי הפציעה הטריקית בגב, האולסטאר של פורטלנד יצא לחלוטין מרשימת הפצועים. על מה שהשתנה בתקופתו בחוץ, התפקיד החדש-ישן בהתקפה של הבלייזרס והמטרות לסיום העונה

רועי ויינברג
רועי ויינברג   10.03.26 - 18:20

תגיות: דני אבדיה

Getting your Trinity Audio player ready...
Soobum Im/Getty Images
בלי כוכביות, בלי סימני שאלה. דני אבדיה חזר. הפורוורד של הבלייזרס ישחק הלילה (בין שלישי לרביעי) מול שארלוט, כשלראשונה מזה כחודש, ובפעם השנייה בחודשיים האחרונים, הוא לא מופיע בדו"ח הפציעות של פורטלנד.

נותרו לטרייל בלייזרס 17 משחקים עד לסיום העונה, כשאם אבדיה יחצה בכולם את מגבלת 20 הדקות הוא יוכל לזכות בשחקן המשתפר. בהתחשב בזה שהפעם הבאה בה הקבוצה תשחק יומיים ברציפות תהיה באמצע השבוע הבא, זה נותן לאבדיה זמן לשקם את גופו ולצבור דקות חשובות כדי לעמוד במטרה הזאת. בכל מקרה, זאת מטרה משנית עבורו ועבור פורטלנד.
יש לטרייל בלייזרס את לוח המשחקים הקל ביותר בליגה. הקבוצה במרחק משחק וחצי מגולדן סטייט ומהקליפרס במקומות 8-9, כשבהתחשב בפציעה של סטף קרי ובשובר השוויון היא צריכה לעבור לכל הפחות את הווריירס. הקליפרס מסתמנת כיריבה מורכבת יותר. הבלייזרס במרחק שבעה משחקים מהגריזליס במקום ה-11, כך שבאופן מעשי היא הבטיחה את הפליי-אין בהתחשב בטנקינג של הדובים.

כל זה נותן לקבוצה את ההזדמנות המושלמת להחזיר את אבדיה לעניינים. שארלוט יריבה לא פשוטה, אך 3 מ-4 הקבוצות שמגיעות אחריה הן כאלה שאיבדו רלוונטיות בעונת 2025/26. זאת ההזדמנות לשלב את אבדיה. לפי מה שראינו מול אינדיאנה, ומעט לפני הפציעה, הקבוצה עושה את זה בדרך יעילה יותר.

קשה להגיד שראינו תרגילים או שיטה התקפית של ממש בחצי הראשון של העונה, ברובו פורטלנד שיחקה בלי רכז טבעי. טיאגו ספליטר נתן לאבדיה את הכדור וביקש ממנו להיכנס פעם אחר פעם לצבע, מה שהפך אותו לשחקן שחדר הכי הרבה לסל בכל ה-NBA. אבדיה הלך שוב ושוב לקו במה שהפך לנשק המרכזי שלו, הוביל לעומס פיזי וייתכן שהשפיע על הפציעה שהשביתה אותו בפועל לחודשיים עם הפסקות (לצד השפעת תאונת הדרכים שעבר). פציעות גב הן פציעות מורכבות, ועדיין מדובר בנשק המרכזי של אבדיה, כשהוא לא מפחד לחדור. זה סימן טוב.
בכיוון הנכון (Soobum Im/Getty Images)
בכיוון הנכון (Soobum Im/Getty Images)

במשחק מול הפייסרס ראינו את דני חודר פנימה עם הכדור 20 פעמים בפחות מ-25 דקות. הוא אמנם קלע ב-5 מ-10 כתוצאה מהחדירות האלה, אבל האופי שלהן השתנה במעט. הכניסות לסל הן דבר טוב שמעיד על כך שאבדיה חזר לעצמו גם בפן המנטלי, אבל הוא נכנס בצורה חכמה יותר.

מתוך חמשת הסלים שאבדיה קלע כתוצאה מחדירות, בשניים הוא ניצל את כוח המשיכה של חבריו לקבוצה בשביל תנועה קלה לסל. בתחילת המשחק הוא קיבל את הכדור בפינה והצליח למצוא לעצמו נתיב קל פנימה, וכאן הוא ראה את סקוט הנדרסון ודונובן קלינגן מושכים את ההגנה עם פיק-נ'-רול ומייצרים לו נתיב קל יותר.

ברגע שאבדיה מקבל את הכדור אחרי מהלכים כאלה, ולא מהלכים של אחד נגד חמש, הוא מגיע לסל בצורה קלה יותר ונשחק פחות. פורטלנד השתנתה בחודשיים האלה, בין היתר בהשפעת חזרתם של סקוט הנדרסון ושל ג'רו הולידיי. ברגע שיהיו לאבדיה יותר מהלכים כאלה, ההתקפה של הקבוצה תשתנה.



מדובר רק בצד אחד מהשינוי שעבר ועוד יעבור על אבדיה כדי להחזירו לעניינים בצורה חלקה. דיברנו כאן בעבר על יכולת המסירה של דונובן קלינגן במצבי "שורט-רול" ועל הפוטנציאל של דני כשחקן שמסיים מהלכים ולא מתחיל אותם.

במשחקים האחרונים, גם מול אינדיאנה וגם בהפסד לדנבר, אנחנו רואים את דני מוסר מעט יותר. היו לו שמונה אסיסטים ו-16 זריקות מול הפייסרס, כשמול דנבר הוא מסר 13 אסיסטים וזרק עשר פעמים בתבוסה. ברגע שיש לאבדיה את החופש הזה, הלחץ ממנו יורד. השחקנים החדשים שהגיעו לקבוצה מתקשים להשפיע. ויט קרייצ'י קולי באחוזים נמוכים בזמן שכריס יאנגבלאד וג'ייסון קנט בג'י ליג. השינוי מגיע מבפנים, כשמול הפייסרס היו לאבדיה ארבעה אסיסטים לרוברט וויליאמס.

שני אסיסטים נוספים היו להולידיי והנדרסון. עצם הנוכחות שלהם כמי שיכולים לתקוף את הסל או להוציא כדור החוצה הופכת את ההתקפה למורכבת יותר ומקלה על אבדיה, גם אם זה לא בהכרח יתבטא במספר האסיסטים שלו. השילוב שלהם יבוא לידי ביטוי במהלכים דומים לזה בו אבדיה קלע. אי אפשר להזניח עליהם שומר שיחכה ליד קשת השלוש ויעמוד 24 שניות.

אותו דבר נכון במקרה של דונובן קלינגן, שמזכיר מיום ליום את מארק גאסול הצעיר, ושל וויליאמס. הטיים לורד קולע 9.3 נקודות למשחק ב-70.7% מהשדה מאז האולסטאר. הדקות שלו לצד אבדיה מובילות ללחץ בלתי פוסק על הטבעת, כזה שמקשה על היריבות. לא מקרי שהיו ארבעה אסיסטים, גם אם זה היה מול אינדיאנה.

לא מפחד להיכנס פנימה (Soobum Im/Getty Images)
לא מפחד להיכנס פנימה (Soobum Im/Getty Images)
מעבר לזה, לוח המשחקים סידר לאבדיה יריבות כמעט בהזמנה. בדומה למצב של ג'ייסון טייטום בבוסטון, יש לא מעט משחקים אותם פורטלנד אמורה לנצח גם בלעדיו. הבלייזרס יצטרכו 40 דקות של אבדיה בשיאו בפליי-אין (בדומה לבוסטון וטייטום בפלייאוף). הם לא יצטרכו ארבעים דקות שלו מול יוטה, אינדיאנה וברוקלין.

לכן יכול להיות שיקח לדני זמן. יכול להיות שיהיו עוד ערבים של 6 מ-16, יכול להיות שיהיו עוד רצפי החטאות בדומה לסיום המשחק מול אינדיאנה. הכל בסדר. המטרה הגדולה היא להרגיש בנוח על הפרקט, פיזית ונפשית, לצבור דקות ולחזור למהלכים שהיו שם בתחילת העונה.

"בפעם הראשונה, הוא לא פחד לתקוף את הטבעת", אמר מאמנו טיאגו ספליטר אחרי הניצחון על אינדיאנה. "אבדיה נכנס לצבע, הפעיל כוח, זז ימינה ושמאלה. הוא הרגיש כמו עצמו. טוב לראות אותו מתקדם ככה".

אבדיה עצמו אמר ש"רציתי שהגב לא יכאב. אני רוצה להיכנס בהדרגה לקצב ולראות איך אני מתקדם. אני רוצה לזוז בצורה חופשית, לייצר מגע ולעשות את מה שאני עושה. המטרה היא להיכנס לקצב ולשמור על כושר טוב". אי אפשר להגדיר את זה טוב יותר. השבועות שנשארו לעונה של הבלייזרס לא ימדדו בניצחונות וגם לא בסטטיסטיקה של דני, אלא בחופשיות שלו על הפרקט. בינתיים, טפו טפו, אפשר להיות אופטימיים.