המהלך ששינה את קריירת ה-NBA של בן שרף

קל לפספס, אבל ברגע שהרכז של ברוקלין הפסיק לרוץ ונעצר על שתי רגליו הוא התחיל לנצל את היתרונות הפיזיים שלו בצורה אחרת. רגע לפני הדרבי הישראלי מול פורטלנד, מה שהוביל להתקדמות הנאה

רועי ויינברג
רועי ויינברג   16.03.26 - 18:15

תגיות: בן שרף

Getting your Trinity Audio player ready...
Emilee Chinn/Getty Images

ה-NBA, ליגת הכדורסל הטובה בעולם, היא ליגה של הזדמנויות. הן לא מגיעות לכל אחד, הן לא מגיעות בכל יום, אבל צריך לתפוס אותן בשתי הידיים. אחרי שהעביר את רוב עונת הרוקי שלו בג'י ליג, בן שרף עושה בדיוק את זה וצפוי להמשיך כך גם הלילה (בין שני לשלישי) מול פורטלנד, כשברוקלין עדכנה כי הוא כשיר להתמודדות.

  • החל מ-01:30, ישיר ב-SPORT5: ברוקלין (וולף ושרף) מול פורטלנד (אבדיה)

שרף קבע בשני המשחקים האחרונים שלו את שיא הקריירה שלו בדקות. הוא שיחק מעל 20 דקות בכל אחד מארבעת האחרונים, מה שקרה ב-7 ב-63 ההזדמנויות שקדמו להן. בעצם, הוא שיחק ב-26 מתוך אותם 62 משחקים של הנטס, או 18 מ-55. אפשר לטעון ובצדק שזה לא היה קורה אלמלא הפציעה של הרוקי ייגור דיומין, אבל זה לא משנה.

בן שרף, אחד השחקנים הכי צעירים ב-NBA, מקבל דקות ותופס אותן בשתי ידיים. אלו לא רק המספרים (12 נק', 4 ריב' ו-5 אס' מול פילדלפיה, 10 נק' ו-6 אס' מול דטרויט או 10 מול ההוקס), ובטח שלא התוצאות, אלא התחושה. הרכז של ברוקלין, עוד לא בן 20, נראה כאילו הוא שייך לליגה הטובה בעולם.

ג'ורדי פרננדס, מאמן הנטס, הודה בכך בעצמו. "הוא משתפר. אני שמח מאוד. אנחנו מדברים איתו על המשחק על שתי הרגליים, על המסירה החוצה והיציבות. הוא משתפר כל פעם ב-1%". השימוש הזה בשתי הרגליים, דבר שנשמע מעט 'עכברי', הוא אולי המהלך שהכניס את שרף מחדש לליגה הטובה בעולם.

הישראלי עבר לא מעט בג'י ליג, כשלקראת סוף תקופתו הוא הפך לשחקן התקפה משמעותי במדי לונג איילנד. הוא קלע 15.4 נקודות עם 5.6 אסיסטים למשחק, אבל מה שמשמעותי הוא לא המספרים או ההצגות הטובות ביותר אלא הדרך בה הגיע לנקודות. ראינו שיפור מסוים בקליעה, ואנחנו נגיע לזה בהמשך, אבל מה שהשתנה הוא הדרך בה שרף מגיע לצבע.

באופן לא טיפוסי לשחקנים ישראלים סטריאוטיפיים (אך כזה שמזכיר מעט את דני אבדיה), הנשק הכי גדול של שרף הוא הגוף שלו. הוא רכז בגובה 1.98 מ', ובתחילת הדרך האמנתי שהתפקיד הנכון עבורו הוא דווקא כחלק משלישיית גארדים שנועדה לייצר מיסמאצ'ים. הנטס הציבו אותו מחדש בחמישייה כרכז בהשפעת הפציעות, ואנחנו רואים אותו עושה את הדבר החשוב ביותר - מצליח לייצר מרווח מהשומר שלו בזכות כדרור.

השליטה בכדור הייתה אחת מנקודות החוזק של שרף, והיכולת להשתמש בשתיהן כחלק מהתנועה הופכת אותו לשחקן בטוח יותר וכזה שמאבד פחות, כפי ששרף אמר לאחר המשחק מול הסיקסרס. "כשאתה משחק על שתי הרגליים שלך הכל קל יותר. לא שמתי על זה דגש בתקופתי בגרמניה, כי האתלטיות והגודל כאן שונים. קשה יותר לעשות מהלכים שמתבססים על תנועה של רגל אחת, אז אני צריך את שתיהן".

איפה אנחנו רואים את זה? לא בצפייה הראשונה וגם לא בצפייה השנייה, אבל במהלכים פשוטים שלא היו שם קודם לכן. מרכז הכובד של שרף והשליטה בכדור הופכים אותו לאתגר עבור הגנות יריבות, אבל הפזיזות וחוסר שיווי המשקל הפכו לאיבודים. כאן, עמוק בגארבג' טיים מול דטרויט, הוא התחיל לרוץ, התייצב ואז עמד בצורה מספיק טובה כדי לייצר שלשה פנויה. שימו לב לדרך בה ההגנה מתכווצת סביבו >>

המהירות של שרף והגודל היו מה שהכניס אותו ל-NBA, אבל השאלה הגדולה הייתה היישום שלהם בפועל. המשחק עדיין בוסרי, אבל ברגע שיש לו את היכולת להתייצב הוא מצליח להפוך לשחקן משמעותי יותר בליגה. הוא הוביל את הנטס באסיסטים מול פילדלפיה, כשהקבוצה הצליחה לצמצם פיגור משמעותי.

שרף, שחקן של 2.7 אס' על 1.9 איב' עד לארבעת המשחקים האחרונים, מסר חמישה אסיסטים ואיבד פעם אחת מול הסיקסרס. היו לו שישה אסיסטים על שני איבודים מול דטרויט ושבעה על שלושה מול ממפיס. היחס משתפר באופן משמעותי, בדיוק בגלל אותה סבלנות שהוא למד בג'י ליג. ברגע שהוא לא מסתמך רק על היכולת האתלטית אלא מסוגל לעצור שנייה ולראות את המשחק בצורה טובה יותר, הוא מסדר סלים קלים לחבריו. מול פילדלפיה, באסיסט הראשון שלו, היה תורו של ג'וש מינוט לקלוע מחוץ לקשת.



המסירות של שרף השתפרו, אבל בליגה של היום כל שחקן נמדד ביצירת נקודות. שרף אמנם קולע ב-79.2% טוב מהעונשין לאורך העונה, דבר שמעיד על הפוטנציאל שלו, אבל מסתפק ב-22.4% מהשלוש. הוא אמנם בתקופה טובה, אבל השלשה האחרונה שקלע במשחק NBA הייתה לפני יותר מחודש, ב-7 בפברואר. לא מדהים.

לאחרונה הוא סיפר ליואב מודעי שלנו על כך שהוא ביקש מברוקלין לזרוק יותר מחצי המרחק ונענה בסירוב. הוא עדיין לא זורק מחצי המרחק, להוציא סל מרשים מול אטלנטה, אבל אנחנו רואים את הביטחון שלו עולה בהדרגה ומוביל לזריקות טובות יותר. הרגע בו הוא מתייצב על שתי הרגליים משמעותי גם בפן הכדורסלני, שכן הוא מקבל החלטות טובות יותר, וגם בפן המנטלי.

שרף נמצא בעונה השנייה שלו בליגת כדורסל בכירה, כשהוא השחקן העשירי הצעיר ביותר ב-NBA. להוציא קופר פלאג, השחקן הצעיר בליגה, שמות כמו נואה אסנגה, קספרס יאקוצ'יניוס, קלמן מלואץ' ואייס ביילי עדיין מתקשים להתרגל לקצב, גם בפן הפיזי וגם בפן המנטלי. אפשר להרגיש את עקומת הלמידה על שרף, כשבהדרגה הוא לוקח סיכונים שלא היו שם קודם לכן.

גם כאן, המהלכים מתבססים בין היתר על השליטה החריגה שלו בכדור. שיווי המשקל שרף יוצא דופן לשחקן בגובה שלו, מה שמאפשר לו "לנווט" מול שחקנים ולהגיע לזריקות לא פשוטות מזוויות קשות. בהמשך הדרך סביר שנראה אותו משחק בפיק-נ'-רול קלאסי יותר או פשוט חותך פנימה לסל, אבל כבר עכשיו יש לו מה לתת. שימו לב למשל למהלך המרשים הזה מול הסיקסרס, בו הוא משלב בין שיווי המשקל שלו לקו החוץ בדרך לסל קשה.



כל המהלכים האלה מעלים את התקרה של שרף בהשוואהל מה שחשבנו עליו קודם לכן. עדיין מוקדם לדעת אם הוא יהיה שחקן משמעותי בליגה למשך שנים או שחקן חמישייה, אבל התסריט בו הוא הופך לשחקן שישי שיכול לשחק לצד גארדים אחרים או להוביל חמישייה שנייה לא מופרך בכלל. 

יש לא מעט רכיבים במקום הנכון, בטח עבור שחקן כל כך צעיר שמקבל הזדמנות לדקות משמעותיות עד לסיום העונה. כמות האיבודים ירדה, הביטחון עלה. אפשר להאמין שהקליעה תגיע, שכן הוא זורק באחוז טוב מהעונשין וראינו שחקנים מפתחים אותה לאורך זמן. 

בהתחשב בהתקדמות שהוא הראה לאורך העונה, ובחוזה הנמוך שלו ל-3 העונות הבאות בתור מי שנבחר בתחתית הסיבוב הראשון, יש לשרף את הכלים להיות שחקן משמעותי בליגה הטובה בעולם. היה קשה להאמין בזה במשך חלקים מהעונה. עצירה אחת, שחוזרת על עצמה, עשויה להיות המפתח לקריירה שתתעלה מעל הציפיות של חלקנו.