כל מה שטוב בכדורגל: הקסם של סן מרינו

הנבחרת, עם רופא שיניים ומעצב גרפי בהרכב, עשתה היסטוריה. מבט פנימה

רועי ויינברג
רועי ויינברג   06.09.24 - 12:18

תגיות: נבחרת סן מרינו

Getting your Trinity Audio player ready...
חשבון הטוויטר של The Sweeper
חשבון הטוויטר של The Sweeper
יש לא מעט דברים מיותרים בעולם הכדורגל, אך המיותר שבהם הוא כנראה פגרת הנבחרות של ספטמבר. רגע אחרי שהקבוצות מתחילות להתחבר ולשחק בין שניים לארבעה מחזורים, הכל נעצר ומתחיל מחדש שבועיים לאחר מכן לטובת שני משחקים בלי משמעות יוצאת דופן בליגת האומות.

בשבילנו, הצופים שרוצים ורגילים לראות את דין דוד, דור תורג'מן, לאמין ימאל ובוקאיו סאקה בכל שבוע, מדובר כמעט בעונש חרף משחקיה של נבחרת ישראל. בסופו של דבר הקבוצות מרכזיות יותר בחיים שלנו, ובטח אחרי קיץ של יורו ואולימפיאדה מלאים בכדורגל בינלאומי יש מעין תחושת מיאוס. היה עדיף לראות משחקים של הקבוצות שלנו, או שלא יהיו משחקים בכלל והשחקנים יקבלו שבועיים כדי לנוח ולהתאמן באופן מסודר בעידן בו יש יותר מדי משחקים.

הכל נכון, אבל יש מדינה אחת שלא תשכח את החמישה בספטמבר. סן מרינו על 33,000 תושביה, מדינה קטנה יותר מכמות התושבים בטמרה או במעלה אדומים, שניצחה לראשונה במשחק רשמי. 0:1 קטן-גדול על ליכטנשטיין.

למעשה, זהו הניצחון השני של סן מרינו אי פעם. הראשון היה במשחק ידידות מול אותה ליכטנשטיין לפני 20 שנה, לפני שניקו סנסולי, כובש השער שנכנס להיסטוריה, נולד. גם אם הם יסיימו באורח נס במקום הראשון בבית שכולל את ליכטנשטיין וגיברלטר, גם אם יפסידו בכל המשחקים הבאים, זה לא משנה כלום. סן מרינו ניצחה.
ווינרים (Getty)
ווינרים (Getty)

בדומה למדינות קטנות רבות בעולם, סן מרינו מחפשת דרכים להכרה בינלאומית. הרפובליקה העתיקה בעולם מתבססת בעיקר על תיירות וחיה למעשה כמובלעת בתוך איטליה, כשהצבא האיטלקי מגן עליה. הם זכו במדליה אולימפית בטוקיו ושלחו משלחת בת חמישה ספורטאים למשחקים האולימפיים בפריז. הכדורגל, לעומת זאת, הוא סיפור אחר.

המשחק שמשך את כמות האוהדים הגבוהה ביותר בתולדות סן מרינו משך אליו כ-5,500 אוהדים,  16% מאוכלוסיית המדינה, שראתה אותם חוטפת 13:0 מגרמניה. מאמן הנבחרת לשעבר פיראנג'לו מנזורלי אמר לאתלטיק שתיקו 0:0 מול אסטוניה הרגיש כמו הרגע בו נולדה בתו.

בזמן שנבחרות קטנות אחרות כמו לוקסמבורג עשו התקדמות בשנים האחרונות, סן מרינו עדיין עולה עם קבוצה לא מקצוענית לחלוטין. רוב השחקנים משחקים בליגה המקומית או בקבוצות חובבים באיטליה, כשה"כוכבים" הגדולים הם ג'יאקומו ותומאסו בנוונטי בני ה-18 שמשחקים במחלקת הנוער של ססואולו שירדה מהסרייה A. 

במדינה עצמה מדברים על שינוי גישה, מאמן שהציב דרישות מקצועיות לפני חתימתו ועוד. סן מרינו יכולה לאזרח כ-150 אלף איטלקים עם קשרים למדינה והתחילה לחפש חלק מהם, אך המדינה הקטנה מתנגדת לכך נחרצות. המאמן החדש רוברטו צ'בולי החל לחפש שחקנים חדשים לאזרח והצעיר משמעותית את הנבחרת, כמו אדוארדו קולומבו שגדל ביובנטוס ועומד כרגע בשער. זה צעד חשוב בדרך קדימה. הנבחרת עדיין מייצגת את סן מרינו, עדיין גאוות המדינה הקטנטנה, אבל נבחרת שעושה צעדים קטנים לעבר הכדורגל המקצועני.

חלק משחקני הנבחרת סטודנטים, ולפי האתלטיק חלק מהם מתפרנסים מציור או מרפואת שיניים. קפטן הנבחרת מתיאו ויאטולי מעצב גרפי. "זה קשה, אבל אנחנו גאים בעצמנו. אחת המדינות הקטנות ביותר ואנחנו נותנים הכל". אותה נבחרת החזיקה במשך תשע דקות בשוויון מול דנמרק של רסמוס הוילונד וכריסטיאן אריקסן ממנצ'סטר יונייטד, סימון קאר ממילאן ופייר הוייבירג ששיחק בזמנו בטוטנהאם. 


כל זה הופך את סן מרינו לעוף מוזר, מין "בזבוז זמן" לנבחרות עם ספורטאים מקצועניים. הפערים ברורים והם לא באמת יכולים להתחרות מול שחקנים אמיתיים, אבל מושכים לא מעט קהל. חשבון האוהדים הוויראלי של סן מרינו בעל 170 אלף עוקבים, כמעט פי שש מאוכלוסיית המדינה, והניצחון שלהם משך כותרות בכל אתר ספורט מוביל בעולם.

כמו המתאגרף ההוא מהשיר של סיימון וגרפונקל, סן מרינו אף פעם לא מוותרת. מהלומה אחרי מהלומה הם עולים שוב ושוב למשטח, מעין ניצבים בהצגה שידועה מראש. יש גרעין קטן וקשה של אוהדים שמגיעים ממשחק למשחק, כולל ארבעה אוהדים שסירבו לשלם 12 יורו לכרטיס מול ליכטנשטיין וראו את המשחק מגבעה סמוכה. 

כל אלה הופכים את המשחקים האלה לכאלה שידועים מראש, כאלה שאולי לא נראים ספורטיביים אבל מלחיצים עד ה-0:2. ג'ולון לסקוט הודה בכך בשיחה עם ESPN: "אתה רוצה לעלות ל-0:2 הכי מהר שאפשר. אם אתה סופג או לא מנצח זאת היסטוריה שאף אחד לא יתן לך לשכוח". סימונה פרנקיוזי, סטודנט ומגן ימני, התגאה בכך ששחקנים ברמה של לסקוט שעבר באברטון וזכה באליפויות עם סיטי נלחצים ממשחקים מולם.

סן מרינו היא הניצבת הנצחית. הנבחרת שיודעת שבכל בית היא מיועדת למקום השישי, כזאת שאם תסיים קמפיין עם נקודה או עם שער זה יהיה הישג. ניקו סנסולי, בן 19 שמשחק בליגה האיטלקית הרביעית שאינה מקצוענית, הצליח להפוך אותה לראשונה למנצחת במשחק רשמי.

סנסולי לא היה בחיים בזמן הניצחון הקודם, ויכול להיות שהניצחון הבא יגיע רק לאחר שיפרוש. כל זה, לפחות היום, לא משנה. אנחנו יכולים להמשיך ולתהות מדוע נבחרת כזאת צריכה לבזבז את הזמן לכוכבים שמשחקים גם ככה מעל 50 משחקים מלאים בעונה, לתהות איך הם לא מתייאשים ולהמשיך לחפש דרכים יצירתיות לעקוץ אותם. אתם מוזמנים לעשות את זה בתגובות.

אתם מוזמנים גם לקחת רגע, לחפש את חגיגות הניצחון של סן מרינו ולראות התפרצות רגש לא סבירה לגמרי מהמשחק מול ליכטנשטיין. להיזכר בצדדים הנאיביים יותר של הכדורגל, אלה שכמעט שכחנו, וברגש המתפרץ ברגע שהנבחרת שלך מנצחת. לצפות בגל שקט של רגש מתפקע והופך לצעקות של אושר, וברגע נדיר, באמת נדיר, של חדשות טובות. אולי פגרת הנבחרות של ספטמבר לא מיותרת אחרי הכל.