ובסוף, גלזר מנצח בפנדלים: על ערב מלא אופי של הפועל באר שבע

אין דבר קשה יותר מלראות משחק גורלי כזה, משחק על עונה שלמה, מרחוק. מיוון! בעצם יש. לראות משחק כזה מאי יווני שה- Wifi בו חלש, ממש חלש עד שאפילו חבילת הגלישה מתקשה למצוא בו רשת. ולמרות הכל, רצה הגורל והוא עבד לא רע - עד הדקה ה-120.

כן, ראינו היטב את העבירה המיותרת של לופס שהובילה לשער היתרון של הרומנים וראינו גם ראינו את מה שיש לשאפי סולימאנוב ברגליים ולתומר חמד בראש במהלך שהביא איתו את שער השוויון והחזיר לנו את הדופק. וזהו. זה החזיק מעמד עד סוף ההארכה, הכדור כבר היה על הנקודה הלבנה ואז, רגע לפני הבעיטה הראשונה הוא נפל. האינטרנט. יחד איתו גם הלב של הילדים ושלי. מנסים שוב ושוב, אבל ללא הצלחה.

אני לא נושם ועילי, הבן הקטן שלי, מרגיע: "אל תדאג, יש לנו את גלזר". עוברות עוד 6 דקות שמרגישות כמו נצח והאינטרנט חוזר כשהתמונה הראשונה שאנחנו רואים זה שחקנים רומנים על הרצפה ועומרי גלזר אחד ענק שקופץ. גם אנחנו, באמצע בית קפה מקומי, קפצנו כאילו היה זה טרנר. מסביב מבטים המומים של כמה מקומיים שלא ממש מבינים מי האנשים המוזרים שקופצים להם באמצע המסעדה וצועקים: "This Is TURNER". והאמת, לא ממש היה אכפת לנו.