רובי עוז: מה רוצים מרובי קין?

הפילוסוף והסופר וולטר אמר פעם ש"המושלם הוא האויב של הטוב". כלומר, לעתים קפדנות יתר וחתירה לשלמות בכל תנאי, עלולות לפגום בסופו של הדבר במטרה הגדולה. או כמו ששר פעם אריק איינשטיין - לפעמים יש לנו את כל מה שאפשר לרצות, אבל אנחנו רוצים יותר.

סביב הקדנציה של רובי קין כמאמן מכבי תל אביב, קיימת תחושה ברורה של חוסר שביעות רצון. מכבי ת"א אמנם זכתה בגביע הטוטו, ומתחרה חזק על שלושה תארים (אליפות, גביע וקונפרנס ליג), אבל קשה להגיד שמישהו ממש מתלהב מזה. מעדיפים להסתכל על החסרונות, על הצדדים הלא טובים. על המשברים.

וכן, לקין בוודאי יש חסרונות בתור מאמן - הוא סחט יתר על המידה את הסגל שלו, הוא לא תמיד ידע לשנות את העניינים בזמן ויותר מדי שחקנים בסגל של מכבי ת"א (כולל כאלה שהובאו, יחסית, בהרבה כסף) לא ממש נספרים. אבל יחד עם זה, צריך גם לשים את הפרופורציות הברורות - הקדנציה של רובי קין במכבי תל אביב, נכון לעכשיו, היא הצלחה. אפילו הצלחה מסחררת.

הנה נתון סטטיסטי שפחות זוכרים: הלכתי ובדקתי את מכבי תל אביב אחרי 25 מחזורי ליגה ב-11 השנים האחרונות - מאז הגיע ג'ורדי קרויף למכבי תל אביב. על פי הנתונים היבשים, רק בשלוש עונות מכבי ת"א הגיעה ליותר נקודות בשלב הזה. פעמיים תחת ולדימיר איביץ' (בשתי עונות האליפות הדורסניות של 2019 ו-2020), ופעם אחת תחת פאולו סוזה (2014). 59 הנקודות שהשיג רובי קין עד כה, הם יותר מהכמות שהביאו האלופות של אוסקר גארסיה (56) ופאקו אייסטראן (51) - אותה קבוצה שזכתה בטרבל.

כלומר, גם אם לא ניכנס לפרטים, ברור שמכבי ת"א תחת רובי קין מצליחה הרבה יותר מקבוצות קודמות של המועדון - שפעלו עם אותם כלים כלכליים, ובאותה סביבה מקצועית. וזה עוד בלי להזכיר את העובדה שמכבי ת"א נמצאת כפסע מרבע גמר של מפעל אירופי - הישג שהמועדון הצהוב לא ידע מעולם.

וגם מעבר למספרים, קין מצליח לעשות במכבי תל אביב דברים שאחרים לא עשו. קחו לדוגמא את יוריס ואן אובריים - שחקן שולי בסגל בעונה שעברה, שהפך העונה ללב מרכז השדה של מכבי. חושבים שהכישרון והדומיננטיות של מילסון מובנים מאליו? עם שישה שערים ותשעה בישולים בכל המסגרות, זו העונה הכי טובה בקריירה שלו. מישהו גרם לזה לקרות.

וכן, מכבי תל אביב חוותה משבר. אפילו משבר רציני - כזה שגרם לה לאבד יתרון דו ספרתי בראש הטבלה. אבל כאן גם צריך לזכור את הנסיבות הייחודיות של העונה הזאת - זו לא רק המלחמה, שהשפיעה מאוד על הזרים (ואפילו על קין בעצמו) וניתקה את הקבוצה במשך יותר מחודש; זה גם קצב המשחקים המטורף והדחוס, העובדה שמכבי ת"א לא אירחה בישראל באירופה ונאלצה לצאת גם למשחקי בית וגם למשחקי חוץ, כל אלה - מן הסתם - נתנו את אותותיהם על הקבוצה והשפיעו עליה.

כמעט שכחנו, אבל משברים הם חלק לגיטימי מאוד בעונה של קבוצה. ההבדל היחיד בין מכבי ת"א למכבי חיפה הוא שהירוקים חוו את המשבר שלהם בתחילת העונה, והצהובים חוו את המשבר בהמשך - אבל בתנאים האלה, משבר ככל הנראה יקרה. השאלה היא האם אתה מסוגל, בשוך המשבר הזה, להתחזק - ואת התשובה, נראה לי, כולנו קיבלנו במשחק המרהיב של מכבי תל אביב מול אולימפיאקוס ביוון.

קצת כמו פרנטזדי פיירו או מסאי דגו, גם רובי קין משלם מחיר על הביוגרפיה שלו. אין לקין רזומה קלאסי של מאמן - מכבי תל אביב היא, כאמור, הג'וב הרציני הראשון בקריירה שלו (האפיזודה ההיא בליגה ההודית לא באמת נחשבת), וקשה לייצר אותוריטה כשאתה בכזה מצב. אבל קין שוב הוכיח, כמו מאמנים אחרים בעבר, שזה עניין של אופי - הרבה יותר מאשר של קורות חיים. האירי מצליח להתחבר לשחקנים שלו, ולהוציא מהם את המיטב - בדרך לעונה גדולה.

בסופו של דבר, קין יימדד אך ורק במבחן התוצאה - אם הוא לא יזכה באליפות, שום נתונים או מספרים לא בדיוק יעזרו לו. מכבי תל אביב כיוונה בקיץ למטרה הברורה של החזרת התואר, ולא תקבל כל דבר אחר. לא המערכת, לא ההנהלה וגם לא הקהל. אבל בהנחה הסבירה שהקרב על האליפות יהיה צמוד עד הסוף, לדעתי גם אם מכבי חיפה בסופו של דבר תזכה בתואר - קין ומכבי ת"א צריכים להמשיך. פשוט כי הוא עשה את מה שמאמן יכול לעשות: להוציא את המירב מכוח האדם שיש לו. לא יותר, אבל גם לא פחות.