תגיות: הפועל באר שבע, קונפרנס ליג, רן קוז'וך
הרגל באר שבעי מגונה: עוד עונה אירופית מסתיימת לפני שהתחילה. בדיוק כמו לפני שנה, גם הפעם רן קוז'וך חוזר מהיבשת הנכספת בידיים ריקות.
מעבר לאכזבה המקצועית העמוקה, נגרם גם נזק כלכלי משמעותי בגין אובדן הכנסות, ובנסיבות הקיימות ייתכן שלא יהיה מנוס מדילול הסגל. הפלוס הגדול - אין מינוס בחשבון הבנק, (רחוק מזה) אבל גם אין צורך להצטייד במפציצים מסוג B52. בשביל הליגה שלנו, באר שבע מספיק עוצמתית. אפשר לסמוך על אלון תורג׳מן שיסיים עם מאזן דו-ספרתי, על אליאל פרץ שינווט ועל דן ביטון שיעשה את ההבדל, בהנחה שאחד משני הכוכבים הזרים - ונטורה או קינגס - יפרסם בקרוב דברי פרידה באינסטוש. בעולם אוטופי, אילון אלמוג היה אמור להפגין נוכחות על כר הדשא, במקום לפתח געגועים לזיו אריה והפועל ירושלים. לגבי איגור זלטאנוביץ׳, רב הנסתר על הגלוי. מישהו צריך להסביר לחלוץ הסרבי שדניאל דאפה כבר לא נושף בעורפו, ושמצפים ממנו להיות פורה יותר מארנולד גריטה. אחרת, מה עשינו? בינתיים הסיפתח של הרכש מנתניה רחוק מלהצית את הדמיון. אגב, חלוץ פחות לחוץ ממנו היה הופך את הכדור שאמיר גנאח הניח על ראשו לבישול. 0:1 צנוע ליוונים עשה את ההבדל בסיכום שני המשחקים, אבל ההרגשה בדרום כאילו חטפו שלישייה. רוצים מספרים? בבקשה: ארבעה משחקים, אפס ניצחונות, שער אחד ואינספור דפיקות לב לאוהדים שחלמו על שלב בתים אירופי ויאלצו להסתפק בכורסה הביתית, ובטלוויזיה עם מסך ענק.