תגיות: בית"ר ירושלים, ירדן שועה, קונפרנס ליג
נתחיל מהסוף, ונקלף לרגע אחד את כל הקליפות מסביב: כאוהד של בית"ר ירושלים (למי שפספס, זו האמת), ירדן שועה נכנס לי ללב. בחמש השנים האחרונות, שועה לא היה עוד שחקן של בית"ר - הוא היה ה-שחקן. לא רק כדורגלן יוצא דופן ומרגש לצפייה (איש שמייצר התרחשות בכל נגיעה בכדור), אלא גם סמל למוביליות שעברה בית"ר בשנים הללו - מסוף עידן חוגג, דרך כאבי הגדילה של תחילת תקופת אברמוב, דרך הגביע ועד החזרה לאירופה כקבוצה שמסוגלת למכור שם משהו.תהליך החזרה של בית"ר ירושלים למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי עוד בעיצומו, אבל ביום שבו יושלם - לשועה יהיו מניות רבות במהפך הזה; ממועדון חסר אופק, עם אווירה שלילית משוגעת נגד הבעלים, המאמנים, השחקנים וכל מי שהוא בית"ר - לשבירת שיאי מנויים, שורה של ניצחונות על היריבות הגדולות, והפיכתו של טדי שוב למבצר. שועה גם היה השחקן המרכזי בתוך בית"ר, אבל גם היה הקטר שסחב את בית"ר בדרך למקומות שאני חשבתי שהיא לא תגיע אליהם. וכל זה לזכותו.