עבר עשיר: הרזומה של ישראל במשחקים הפראלימפיים

בתקופה של תור הזהב הישראלי במשחקים הפראלימפיים היו לא מעט נציגים ונציגות שזכו במדליות ביותר מענף אחד. בתיה משעני, ברוך חגאי וצפורה רוזנבאום היו דוגמא לכך כשבטוקיו 1964 כל אחד מהם זכה או זכתה במספר רב של מדליות גם באתלטיקה, גם בשחייה וגם בטניס שולחן. כך נוצר מצב שלישראל היו יותר מדליות (23) מכמות הספורטאים במשלחת (20). רוזנבאום אגב אחראית לכמות הכי גדולה של מדליות לטובת ישראל בהיסטוריה של המשחקים הפראלימפיים - 31 לזכותה.

משם המספרים רק עלו יותר ויותר, כאשר מרבית המדליות הגיעו מענף השחייה (175 עד היום בסך הכל, כולל 61 מזהב) והאתלטיקה (114 עד היום בסך הכל, כולל 36 מזהב). עד סיאול 1988 כולל, ישראל תמיד סיימה בטופ-20 בטבלת המדליות, עם ארבעה מקרים בהם היא הייתה בעשירייה הכי גבוהה, כולל כאמור איוש המקום השלישי פעמיים.

אולם, החל מברצלונה 1992, המשלחת הישראלית במשחקים הפראלימפיים חוותה ירידה במספרים, בכמות המדליות וכיוצא בזאת גם בדירוג בטבלה. אפשר לייחס את הירידה הזאת לכך שיש לישראל הרבה פחות נציגים מבעבר (בין 40 ל-60 במשחקים המוצלחים יותר), וכן לעובדה שכמות המשלחות המשתתפות צמחה דרסטית לאורך השנים, וכך גם היחס שלהן לספורטאים הפראלימפיים, שצברו תאוצה במדינות רבות. כמו כן, תוספות של ענפים רבים ושינויים בענפים מסוימים אחרים גרמו לכך שישראל נותרה מאחור. יש לציין גם שעם הזמן פחות ופחות ספורטאים השתתפו ביותר מענף אחד, מה שצמצם את האפשרויות למדליות.