הגיעה לפואנטה: קווים לדמות ספרד החדשה

לפני פתיחת היורו, כתבתי פה על השינוי בסגנון המשחק של ספרד. על כך שהטיקי-טאקה הטוב, הישן והמוכר הוא נחלת העבר. בנבחרת של לואיס דה לה פואנטה אין שרידים של DNA למשחק המסירות המפורסם. להיפך, הכדורגל של 2024 הוא יותר ישיר ותכליתי והניצחון המרשים - 0:3 על קרואטיה בפתיחת הטורניר הוא למעשה הדוגמא החיה הראשונה, למה שאנחנו צריכים לצפות מספרד. כבר בדקות הראשונות באצטדיון האולימפי בברלין אפשר היה לראות שמדובר במשהו אחר לגמרי.

השעון לא הראה יותר מ-10 דקות וכבר ראינו את נאצ'ו ורובין לה נורמן, שני הבלמים שולחים כדורים ארוכים לעבר שחקני ההתקפה. תופעה שכמעט ולא ראינו בשנים האחרונות. בהמשך, ספרד ניצלה את היכולת שלה במעברים, בכניסות של הקשרים שלה (פדרי וכמובן פביאן רואיס עם משחק נדיר) לעבר הרחבה ובהכנסת הכדורים מהאגפים לתוך הרחבה. כך הובקעו כל שלושת השערים.

אולי הנתון שמדגיש יותר מכל את השינוי בתפיסת המשחק הספרדית הוא ממד החזקת הכדור. בקטגוריה זו החזיקה ספרד רק 47 אחוז מהזמן, כלומר פחות מהיריבה שלה. אירוע כזה כבר 10 שנים, בשום משחק של ספרד. בפעם האחרונה שזה קרה בטורניר גדול, צריך ללכת לקיץ 2008, במשחק הגמר בו ניצחה לה רוחה את גרמניה והניפה את היורו הראשון מבין שניים רצופים, והמשיכה כמובן לזכייה המשולשת בתארים הגדולים ביותר.

מעבר לסגנון המשחק השונה, דה לה פואנטה הרוויח כמה וכמה שחקנים. נתחיל עם אלה שלא היו אמורים להיות בכלל בהרכב. מארק קוקורייה, שנקרא לסגל רק בגלל הפציעה של חוסה גאיה, עמד על המשמר ואפילו הציל שער בטוח במחצית השניה. המגן של צ'לסי הועדף על פני אלחנדרו גרימאלדו בעיקר בזכות היכולת ההגנתית שלו, ולמעשה הצדיק את ההחלטה של דה לה פואנטה. גם נאצ'ו שנכנס ל-11 בגלל הפציעה של אמריק לאפורט עשה את שלו בצורה מופתית ושקטה וספרד שמרה על רשת נקיה.