הגודל לא קובע: ישראל יכולה רק לקנא ביורו

טורניר היורו שיצא לדרך בסוף השבוע הקודם, עולה בינתיים על כל הציפיות, עם משחקים נהדרים, שערים גדולים, דרמות, ובעיקר התחושה שכמעט כל דבר יכול לקרות בכל התמודדות. נראה שאנחנו, חובבי הכדורגל בישראל, שציפו לראות את הנבחרת שלנו בטורניר הזה, פתאום נזכרים שוב, כך לפחות אני שומע מהשיח סביבי, עד כמה אנחנו רחוקים מהרמה המתבקשת ברמות האלו.

ולא מדובר רק באריות היבשת. גם נבחרות דוגמת רומניה, גאורגיה, סלובניה ואלבניה מציגות כדורגל שהיינו יכולים רק להתקנא בו. אם במהלך השנים היינו יכולים לטעון שאחד המכשולים שעומדים בפנינו הוא גודל האוכלוסיה והעובדה שאנחנו מדינה קטנה, מגיעות נבחרות ממדינות לא גדולות, חלקן אפילו קטנות מאיתנו משמעותית, ומוכיחות שגודל האוכלוסיה ממש לא מהווה תירוץ יותר בכדורגל העולמי.

גם בתקשורת האנגלית התייחסו לנושא גודל האוכלוסיה ועד כמה הוא משפיע או לא משפיע על ההצלחה בנבחרות, הטריגר היה התבטאות של הפרשן גרהאם סונס, אחרי התבוסה 5:1 של סקוטלנד לגרמניה, בו טען כי צריך לזכור שהסקוטים הם אומה של 5.2 מיליון איש, לעומת כ-83 מיליון בגרמניה.

את סקוטלנד אנחנו הישראלים מכירים מצוין. הנבחרת שעמדנו מולה שווים בשווים בטורנירי המוקדמות האחרונים, אכן נראית כנבחרת החלשה ביורו, אך האם גודל האוכלוסיה הוא תירוץ מספק? שווייץ, עם 8.7 מיליון תושבים, הגיעה לשלב הנוקאאוט בחמשת הטורנירים הגדולים האחרונים שלה. מדובר במדינה עם אוכלוסיה של 8.7 מיליון תושבים. לדנמרק שהגיעה לחצי הגמר ביורו האחרון וכמובן זכתה בו בעבר, יש פחות מ-6 מיליון תושבים, סלובניה עם 2.1 מיליון תושבים, באלבניה לה זה יורו שני ב-8 שנים חיים כ-2.7 מיליון, וקרואטיה כמובן, אימפריית כדורגל אמיתית, עושה זאת עם כ-3.8 מיליון תושבים. בישראל אגב, למי שלא מעודכן, חיים כ-9.5 מיליון איש.