הכדורגל עלוב, אז למה אנגליה פייבוריטית?

אין בכלל ספק שאם היינו מודדים את שק הציפיות שהיו מנבחרת אנגליה ביורו 2024 ולאחר מכן ממלאים שק אחר בתוצאות על הדשא, היינו מגלים פער אדיר במשקל ומגיעים למסקנה שמדובר באחת הנבחרות הכי מאכזבות בטורניר. עם שני שערים בלבד ב-270 דקות ובקושי חמש נקודות בשלב הבתים, עדיין ממתינים לבואה של סגנית אלופת אירופה לגרמניה. האם זה סוף סוף יקרה בשמינית הגמר? יש סיבה טובה להאמין שכן, למרות כל ההסתייגויות.

הטורניר הזה מזכיר במעט את מה שקרה לאנגליה ביורו 2020. אז כאחת המארחות (שיחקה רק את רבע הגמר מחוץ לגבולות וומבלי), היה לחץ גדול על הנבחרת לספק תוצאות ולהביא גביע ראשון הביתה. הנבחרת של גארת סאותגייט החלה לאט עם שני ניצחונות דחוקים על קרואטיה וצ'כיה ובאמצע תיקו מאופס וחסר השראה מול סקוטלנד שגרר ביקורת אדירה ושריקות בוז מיציעי וומבלי, שהיו שליש מלאים בעקבות הגבלות הקורונה. כולם זוכרים איך זה נגמר: אנגליה עשתה ריסטארט בשמינית הגמר מול גרמניה (0:2). הארי קיין מצא את הרשת 4 פעמים - אחרי ששבת ממלאכה בבתים - והנבחרת נכנעה רק לאיטליה בגמר בדו קרב פנדלים.

היכולת להתחיל לאט את הטורניר ולסיים חזק איננה המצאה אנגלית כמובן. זכרו את צרפת של זינאדין זידאן ב-2006, שסיימה רק במקום השני בבית המוקדם, והמשיכה עם ניצחון גדול על ספרד בשמינית הגמר, ברזיל ברבע הגמר ופורטוגל בחצי הגמר עד כמעט לזכיה בגביע עם ההפסד לאיטליה בפנדלים בגמר בברלין. 12 שנים לאחר מכן, כמעט שכחנו את העובדה שצרפת של קיליאן אמבפה הצעיר היתה אפרורית ומשעממת מול אוסטרליה, פרו ודנמרק בבתים ואז התפוצצה מול ארגנטינה (3:4) בשמינית הגמר, והלכה עד הסוף עד לזכיה השניה שלה בגביע העולם.