תגיות: אנגליה, יורו 2024, צרפת
בימים אלו, בזמן שאנחנו נהנים מהיורו שמתקיים בגרמניה, אנחנו גם מציינים 20 שנה לאחד הניסים הספורטיביים הגדולים ביותר בעת המודרנית, ובוודאי תואר הנבחרות המפתיע ביותר בכל הזמנים. הזכייה הבלתי מוסברת וכמעט בלתי מובנת עד היום של נבחרת יוון באליפות אירופה שהתקיימה בפורטוגל.
לקהל הקוראים הצעיר שלא בדיוק זוכר את אותו אירוע, נסביר שזכייה של היוונים בתואר הייתה חריגה ומפתיעה, בדיוק כפי שאתם מתארים שהיא תהיה היום. היא התרחשה רגע לפני שיוון נקלעה למשבר כלכלי שריסק את המדינה, והיווה בוודאי נקודת שיא ספורטיבית ליוונים ולכל מי שאוהב וחולם על סיפורי סינדרלה, אבל גם מכת מוות כמעט לכדורגל היפה והאטרקטיבי. תגובה הנגד לא מיהרה להגיע, עם מונדיאל 2006 שנערך כמעט שנתיים לאחר מכן, והיה מהאטרקטיביים ביותר שזכורים.ומדוע אנחנו נזכרים בזכייה של יוון, פרט לציון התאריך ההיסטורי? כי הזכייה הזאת, תחת ניצוחו של אוטו רהאגל, אנחנו, כאוהדי כדורגל, נאלצנו להתמודד עם השאלה - האם זכייה בתואר מצדיקה הכל? כי בסופו של דבר, הכדורגל של יוון תחת המאמן הגרמני היה טקטי להחריד, ציני לעיתים, אבל עם משמעת מושלמת של הסגל, ושחקנים שהצליחו לתסכל פעם אחר פעם את הכשרונות הכי גדולים בעולם. בשלבי הנוקאאוט, יוון ניצחה שלוש פעמים 0:1 את צרפת, צ'כיה והמארחת פורטוגל הגמר, כאשר הדמעות של כריסטיאנו רונאלדו בסיום הפכו לאחת התמונות הכי מוכרות בקריירה שלו. הזכייה של יוון הייתה מכוערת, אבל במקביל גם יפה. מין דיסוננס כזה שהצליח להתקיים באופן נדיר וחריג.אז איך זה קשור ליורו הנוכחי? ובכן, כשאנחנו מגיעים לשלב שמונה האחרונות, אי אפשר שלא להגיד שיש לנו אכזבה מסוימת מהרמה, בטח של שתיים מהנבחרות שהוצגו כפייבוריטיות הגדולות - אנגליה וצרפת. הן עדיין נמצאות בטורניר, ואולי אפילו יצליחו ללכת עד הסוף (למרות שכרגע זה נראה קצת קלוש, בטח במקרה האנגלי), אבל הכדורגל שלהן, ובמיוחד זה של גארת' סאות'גייט, הוא כאב אחד גדול לעיניים. כמעט בלתי ניתן לצפייה. האם זה מה שאנחנו רוצים לראות מנבחרות עם סגל בו משחקים הכוכבים הגדולים ביותר בעולם, גם אם זה יוביל בסופו של דבר לזכייה?