אופי ויופי: השילוב המנצח של נבחרת ספרד

יש הרבה נבחרות מוכשרות, להרבה יש כוכב או שניים גדולים שמרימים אותן, לאחרות יש תיאום שמזכיר קבוצת כדורגל רגילה, אבל למעטות מהן יש את האופי והיכולת להפוך את הכישרון לתוצר סופי שמספק תארים. בשנים האחרונות שאחרי ימי הזוהר של תחילת העשור הקודם, ספרד הייתה בעיקר נבחרת נחמדה וקצת נאיבית, כזאת שיש לה חומר גלם לא רע בכלל וכמה שחקנים טובים לעתיד וכעת, עם ה-1:2 על גרמניה, הגיעה החותמת הסופית לכך שהיא יכולה ללכת עד הסוף.

זה היה, ללא צל של ספק המשחק הטוב ביורו עד כה ואחד הקצביים שהיו בטורנירים האחרונים. קלאסיקת יורו של ממש. רבים טענו ובצדק שמדובר בגמר האמיתי וששתי הנבחרות היו אמורות להיפגש בשלב מאוחר בהרבה מרבע הגמר וההתמודדות הזאת קיימה בענק כל תחזית בנוגע אליה. בסופו של דבר הייתה קבוצה אחת שלקחה את העניינים לידיים שלה וקיבלה את מה שמגיע לה בצורה הדרמטית ביותר.

לספרד אין שמות גדולים על הנייר, אין לה את הכוכב המובהק כמו ג'וד בלינגהאם והארי קיין באנגליה, משהו שקרוב לקיליאן אמבפה בצרפת או אפילו קווין דה בריינה בבלגיה. הימים בהם צ'אבי ואנדרס אינייסטה הובילו את הקישור, דויד וייה ופרננדו טורס קרעו רשתות ואיקר קסיאס נעל את השער עברו מזמן, אבל בשורה התחתונה הדור החדש של לה רוחה רחוק רק שני ניצחונות מזכייה בטורניר הנבחרות היוקרתי של אירופה.